עֲלֵ֡ה אֶל־הַר֩ הָעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה הַר־נְב֗וֹ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וּרְאֵה֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַאֲחֻזָּֽה׃

עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו, וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה. לפי הפשט, ה׳ מצווה את משה לעלות אל ההר כדי לראות את הארץ המובטחת בטרם מותו. חזקוני מבאר ״אשר על פני ירחו״ שהירדן ביניהם, כלומר ההר צופה אל יריחו על אף שהירדן מפריד ביניהם. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הציווי לעלות ולראות את הארץ, אף שלא ייכנס אליה, מבטא את החסד שה׳ עושה עם משה, שיזכה לפחות לראות בעיניו את הארץ שאליה הוליך את העם כל שנות המדבר.