דְּבָרִים ל״ב · ט״ו

וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

וישמן ישורון ויבעט, שמנת עבית כשית, ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו. רש״י מבאר ״עבית״ לשון עובי, ״כשית״ כמו כסית, כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ. אבן עזרא מבאר ״וישמן ישורון״ ישראל, ואפשר מלשון ״ישר״, שהשמין זה שהיה ישר, ״ויבעט״ כמו ״למה תבעטו״. הפסוק מתאר כיצד השפע והשובע הביאו את העם למרוד: מרוב עושר בעטו וזנחו את ה׳ שעשה אותם ונאצו את הצור שהוא מקור ישועתם. זו אזהרה על סכנת הגאווה והשכחה הבאות עם הרווחה החומרית.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

עבית. לְשׁוֹן עֹבִי:

כשית. כְּמוֹ כָּסִיתָ, לְשׁוֹן "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ" (איוב ט"ו), כְּאָדָם שֶׁשָּׁמֵן מִבִּפְנִים וּכְסָלָיו נִכְפָּלִים מִבַּחוּץ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם) "וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל":

כשית. יֵשׁ לָשׁוֹן קַל בִּלְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי י"ב), וְאִם כָּתַב כִּשִּׂיתָ, דָּגוּשׁ, הָיָה נִשְׁמָע כִּסִּיתָ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ "כִּי כִסָּה פָנָיו" (איוב ט"ו):

וינבל צור ישעתו. גִּנָּהוּ וּבִזָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח') "אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וְגוֹ'", אֵין לְךָ נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה (ספרי):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַתַּר יִשְׂרָאֵל וּבְעַט אַצְלַח תְּקוֹף קְנָא נִכְסִין וּשְׁבַק פָּלְחַן אֱלָהָא דְעָבְדֵהּ וְאַרְגֵז קֳדָם תַּקִיפָא דְפָרְקֵהּ

Onkelos Deuteronomy

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וישמן ישורון. ישראל ויתכן להיות מגזרת ישר והטעם שמן זה שהיה ישר וי״‎א שהוא מגזרת אשורנו והראשון הוא הישר בעיני והעד שהוא לשון יחיד:

ויבעט. כמו למה תבעטו לפי טעם המקום:

שמנת. ולא חשבו לאמר לנפשו:

עבית. כמו קטני עבה:

כשית. י״‎א שהוא כמו כסה פניו בחלבו כי ימצא מהבנין הקל ואחרים אמרו שהוא כמו תעיתי כשה אובד וזה (ס״‎א לא) ימצא באחד מהפעלים והנכון בעיני שאין למלה הזאת אח וטעמה כמו בעטת:

ויטוש. מצות אלהיו:

וינבל. במחשבה ובפה. והנכון שחלל השם שלא הושיעו הוא סבב על כן כתוב צור ישועתו גם זה הפסוק על פי' הצור תמים פעלו:

On Your Way

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

עבית - מגזרת במעבה האדמה. כמו מן מראה ראית. מעשה עשית (וכן עשית היו"ד במקום ה"א בשרשו).

אלוה עשהו - הוא עשך ויכוננך.

וינבל - גוי נבל ולא חכם.

Rashbam on Deuteronomy -- Daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

עשהו לשון עושר כמו וישראל עושה חיל פי׳‎ נטש הוא הקב״‎ה המעשירו.

Chizkuni