וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֮ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל־כׇּל־זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

ויכתב משה, ויתנה. כְּשֶׁנִּגְמְרָה כֻּלָּהּ נְתָנָהּ לִבְנֵי שִׁבְטוֹ (עי' ספרי דברים ל"ד):

וּכְתַב מֹשֶׁה יָת אוֹרַיְתָא הָדָא וִיהָבַהּ לְכָהֲנַיָא בְּנֵי לְוֵי דְנָטְלִין יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַיְיָ וּלְכָל סָבֵי יִשְׂרָאֵל

ויתנה אל הכהנים בני לוי. שהם מורי התורה:

ואל כל זקני ישראל. הסנהדרין או טעמו כמו ויצו משה וזקני ישראל:

אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון וגו'. ואע״‎פ שהלויים היו נושאים ולא הכהנים מ״‎מ תיכף אחר פטירתו של משה נשאוהו הכהנים כשעברו ישראל את הירדן כדאיתא בסוטה תניא אמר ר׳‎ יוסי בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון כשעברו את הירדן וכשסבבו את יריחו וכשהחזירוהו למקומו. ד״‎א משום שהכהנים מתקנין המשאות לבני לוי כמו שמפורש בפרשת במדבר קרי להו לכהנים נושאי, ארון ברית ה׳‎ וגו'.