דְּבָרִים ל״א · י״ט

את השירה הזאת. "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" עַד "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ":

וּכְעַן כְּתִיבוּ לְכוֹן יָת תֻּשְׁבַּחְתָּא הָדָא וְאַלְפַהּ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שַׁוְיַהּ בְּפוּמְהוֹן בְּדִיל דִתְהֵי קֳדָמַי תֻּשְׁבַּחְתָּא הָדָא לְסָהִיד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל

כתבו לכם. מצוה שיכתוב אותה משה גם כל מבין לכתוב:

ולמדה. הטעמים הקשים שיבאר להם:

שימה בפיהם. שידעו' בגרסא:

ומלת ולמדה גם שימה זרה כי המשפט להיות ה״‎א ולמדה קמוץ ותחת הדל״‎ת פת״‎ח קטן:

לעד בבני ישראל. דבק בטעם עם כי אביאנו. גם יתכן להיותו מובדל בעבור וענתה כטעם לא תענה ברעך כאילו השיר' עונה לאשר יאמרו למה מצאתנו כל זאת:

השירה - סידור דברים קרוי שירה.

הזאת - פרשת האזינו שמעידה עליהם פורעניות לכשיעברו על המצות ויבינו כי בחטאתנו לקו.

ולמדה את בני ישראל ליהושע אומר הקב״‎ה כך.

וְעַתָּה כִּתְבוּ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״וְעַתָּה״, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה מִתְעַכֵּב לַעֲשׂוֹת מַאֲמַר ה׳ תֵּכֶף וּמִיָּד, נִתְכַּוֵּן לְזָרְזוֹ לִכְתֹּב תֵּכֶף וּמִיָּד קֹדֶם צַוּוֹתוֹ אֶת יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָמוּר בְּסָמוּךְ דִּכְתִיב (דברים לא:יד) ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ״, שֶׁהֲגַם שֶׁהַוַּעַד הָיָה לְצַוּוֹת יְהוֹשֻׁעַ דִּכְתִיב ״קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ וַאֲצַוֶּנּוּ״, אַף עַל פִּי כֵן חָפֵץ ה׳ לְהַקְדִּים הַכְּתִיבָה שֶׁל הַשִּׁירָה וְלִמּוּדָהּ.

וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לא:כב) ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה וְגוֹ׳ וַיְלַמְּדָהּ״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחִזְּקוֹ לְהָבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לִגְמֹר כָּל מַאֲמַר יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר יְצַוֶּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו לִכְתֹּב הַשִּׁירָה וּלְלַמְּדָהּ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁה׳ צִוָּה לִכְתֹּב וּלְלַמֵּד תֵּכֶף, וּזְרִיזוּת זוֹ לֹא בָּא אֶלָּא שֶׁלֹּא לְעַכֵּב עַד שֶׁיְּצַוֶּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.

וְלַמְּדָהּ וְגוֹ׳ שִׂימָהּ בְּפִיהֶם וְגוֹ׳. שָׁלֹשׁ מִצְווֹת צִוָּה ה׳: אַחַת, לִכְתֹּב. שְׁנִיָּה, לְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּדְעוּ כַּוָּנַת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה. שְׁלִישִׁית, לְשִׂימָהּ בְּפִיהֶם לֵידַע קְרִיאָתָהּ.

וּשְׁלָשְׁתָּן עָשָׂה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב ״וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה״ (דברים לא:כב). ב׳, ״וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ג׳, ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת״ (דברים לא:ל), פֵּרוּשׁ, קָרָא אוֹתָהּ בְּגִירְסָא לָהֶם בְּדֶרֶךְ שֶׁיֵּדְעוּ לְאָמְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲמָרָהּ לָהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״שִׂימָהּ בְּפִיהֶם״.