הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְשָׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֔וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃

האנשים. לִלְמֹד:

והנשים. לִשְׁמֹעַ:

והטף. לָמָּה בָא? לָתֵת שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם (חגיגה ג'):

כְּנוֹשׁ יָת עַמָא גֻבְרַיָא וּנְשַׁיָא וְטַּפְלָא וְגִיוֹרָךְ דִי בְקִרְוָיךְ בְּדִיל דְיִשְׁמְעוּן וּבְדִיל דְיַלְפוּן (נ''א דְיֵלְפוּן) וְיִדְחֲלוּן מֵקֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וְיִטְרוּן לְמֶעְבַּד יָת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הָדָא

למען ילמדו. כל השנה ג״‎כ השבת:

וגרך. אולי יתיהד:

וכאשר ישמעו ישאלו וילמדו מי שאינו חכם והבנים שהם קטנים:

הקהל את העם וגו׳‎ שהכל פנוים ואין אוסף לבית כלום כי הכל הפקר.

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ג): אֲנָשִׁים בָּאוּ לִלְמֹד, נָשִׁים לִשְׁמֹעַ, טַף לָמָּה בָּאִים? לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶן. מַשְׁמָע מִזֶּה שֶׁמְּדַבֵּר בְּטַף שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, דְּאִם לֹא כֵן לֹא הֻצְרְכוּ לְטַעַם לִתֵּן שָׂכָר כוּ׳, וְזֶה דֹּחַק גָּדוֹל, כִּי זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ צִוָּה שֶׁיִּשְׂאוּ עֲלֵיהֶם מַשָּׂא מֵעֵצִים וַאֲבָנִים לְבֵית ה׳ כְּדֵי לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם.

וְנִרְאֶה שֶׁכָּל עִקַּר צֹרֶךְ הַקְהֵל זֶה הָיָה בַּעֲבוּר הַתְּשׁוּבָה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר לז) שֶׁיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג נִקְרָא רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת, עַל כֵּן הֵם צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת תֵּכֶף הֲכָנָה אֶל הַתְּשׁוּבָה, וַהֲכָנָה זוֹ הִיא הַקְהֵל זֶה שֶׁהַמֶּלֶךְ מַקְהִיל אֶת הָעָם וְקוֹרֵא לִפְנֵיהֶם מִן ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״, כִּי רֹב הַסֵּפֶר דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת עֲלֵי עָוֹן וְדִבְרֵי כִּבּוּשִׁים. וּכְבָר יָדוּעַ שֶׁהַהַקְהֵל יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל אֶל הַתְּשׁוּבָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁהֵם מְקֹהָלִים יִהְיוּ אֲגֻדָּה אַחַת וְיַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לָשׁוּב אֶל ה׳ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁבִים רַבִּים, לְפִי שֶׁדַּוְקָא בַּעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַיָּחִיד, אֲבָל בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל כִּי אִם תְּשׁוּבַת הָרַבִּים (ר״ה יח.). וְזֶהוּ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״, וְכִי רִאשׁוֹן הוּא, וַהֲלֹא חֲמִשָּׁה עָשָׂר הוּא, אֶלָּא רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת כוּ׳. וְלָמָּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב עִנְיָן זֶה דַּוְקָא בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר מִן לְקִיחַת אַרְבָּעָה מִינִים, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר זֶה בַּפָּסוּק הַמְדַבֵּר מִישִׁיבַת הַסֻּכָּה? אֶלָּא לְפִי שֶׁבִּלְקִיחַת אַרְבָּעָה מִינִים נִרְמְזוּ כָּל אַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת אֱמֹר (כג מ), וְהֻצְרַךְ הַפָּסוּק לִתֵּן טוּב טַעַם וָדַעַת לָמָּה דַּוְקָא בְּיוֹם זֶה נִצְטַוּוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הוֹרָאָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אַחַת שֶׁיְּכַפְּרוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁמִּן רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם כִּפּוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל אֲפִלּוּ תְּשׁוּבַת הַיָּחִיד, עַל כֵּן אֵינָן צְרִיכִין עֲדַיִן לִהְיוֹת אֲגֻדָּה אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁבִים רַבִּים, וּמִן יוֹם כִּפּוּר עַד חַג הַסֻּכּוֹת אֵין עוֹשִׂין עֲוֹנוֹת, כִּי כָּל אֶחָד עוֹסֵק בְּמִצְוַת סֻכָּה וְלוּלָב וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, עַל כֵּן מִסְּתָמָא לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן עַד יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סֻכּוֹת שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה אֶל הַתְּשׁוּבָה, וַהֲכָנָה זוֹ הִיא שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת כְּמוֹ אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״, כְּנוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח, לָמָּה זֶה צִוִּיתִי לָכֶם עַל לְקִיחַת אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ בַּאֲגֻדָּה בְּיוֹם זֶה דַּוְקָא, לְפִי שֶׁהוּא יוֹם הָרִאשׁוֹן לְחֶשְׁבּוֹן עֲוֹנוֹת, עַל כֵּן אַתֶּם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת הֲכָנָה אֶל הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וַהֲכָנָה זוֹ הִיא כְּשֶׁתִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּמוֹ אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ אָז יְקַבֵּל ה׳ תְּשׁוּבַתְכֶם, כִּי הֵן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאָס.

וְזֶהוּ גַּם כֵּן טַעַם הַקְהֵל זֶה, כִּי נוֹסָף עַל לְקִיחַת אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג, צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת עוֹד רֹשֶׁם דּוֹמֶה לָזֶה מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, כִּי שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה גּוֹרֵם גַּם כֵּן הַהַקְהֵל וְהַשָּׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא יִזָּרַע וְלֹא יַצְמִיחַ בּוֹ וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ, כִּי אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַחֲזִיק בִּתְבוּאַת שְׁנַת הַשֶּׁבַע כְּבַעַל הַבַּיִת, וְזֶה בְּלִי סָפֵק סִבַּת הַשָּׁלוֹם, כִּי כָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת נִמְשָׁכִין מִמִּדַּת שֶׁלִּי שֶׁלִּי, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְכָל זֶה אֵינוֹ כָּל כָּךְ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית, כִּי בְּקוּם וַעֲשֵׂה אֵין הַכֹּל שָׁוִים אֲבָל בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הַכֹּל שָׁוִין. וְזֶה בֶּאֱמֶת עִנְיַן הַשָּׁלוֹם, וְכֵן בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁכָּל אֶחָד יוֹצֵא מִדִּירַת קֶבַע לְדִירַת עֲרַאי וְיוֹשֵׁב תַּחַת סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ, הִנֵּה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד נִצְטַוָּה הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם אֶל הַשָּׁלוֹם. וְזֶהוּ עִנְיַן הַהַקְהֵל, כִּי כָל זֶה הֲכָנָה אֶל הַתְּשׁוּבָה, וְקוֹרֵא לִפְנֵיהֶם מִן ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים״ בְּדִבְרֵי כִּבּוּשִׁים וְתוֹכָחוֹת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: אֲנָשִׁים לִלְמֹד כוּ׳, טַף לָמָּה בָּאִים, לִתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶם, כִּי בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אָז מְבַקְּשִׁים תַּחֲנוּנִים מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְיֹאמְרוּ: אִם לֹא לְמַעֲנֵנוּ יַעֲשֶׂה אֲזַי יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל גְּמוּלֵי חָלָב שֶׁלֹּא פָּשְׁעוּ, כְּדְאִיתָא בְּנֹסַח שֶׁל ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חֲמוֹל עָלֵינוּ וְעַל עוֹלָלֵינוּ וְטַפֵּנוּ״, וְכֵן אוֹמְרִים: ״עֲשֵׂה לְמַעַן גְּמוּלֵי חָלָב״ כוּ׳. וְזֶהוּ הַשָּׂכָר הַנִּתָּן לִמְבִיאֵיהֶם מִן הַטַּף, שֶׁיֹּאמְרוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עֲשֵׂה לְמַעַן טַף אֵלּוּ הַמּוּבָאִים בֵּית ה׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹאֵל (ב טז): ״אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם״ וְגוֹ׳.

וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ מְדַבֵּר בְּטַף שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ לְחִנּוּךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״ - אֵלּוּ הַנָּשִׁים, ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״ - אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, ״וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״ - זֶה טַף שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ.

הַקְהֵל אֶת הָעָם וְגוֹ׳ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל שְׁנֵי פְּעָמִים תֵּיבַת לְמַעַן, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה שֶׁאָמַר ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״?

וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף״ לִקְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּאָזְנֵיהֶם, וּכְבָר קָדַם לָנוּ כִּי הַנָּשִׁים אֵינָם בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים יא:יט) ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כט:) וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם:

לָזֶה חִלֵּק הַכָּתוּב שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּמִצְוָה זוֹ, וְאָמַר בִּתְחִלָּה חֲלוּקָּה שֶׁהִיא שָׁוָה בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, וְהוּא ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין הֵם לַעֲשׂוֹת, וְדָבָר זֶה שָׁוִים הֵם בּוֹ, שֶׁגַּם הַנָּשִׁים חַיָּבִין בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּבְמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר חֲלוּקָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הָאֲנָשִׁים לְבַד, וְהוּא ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, שֶׁאָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֹנֶשׁ אֶחָד.

שׁוּב רָאִיתִי מַאֲמַר חֲזַ״ל (חגיגה ג.) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַנָּשִׁים לִשְׁמוֹעַ וְהָאֲנָשִׁים לִלְמוֹד״, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם, וְנִתְחַכְּמוּ לְהַקְדִּים הַנָּשִׁים לָאֲנָשִׁים כְּסֵדֶר שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב, ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, וְאַחַר כָּךְ ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.