וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃

״ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקֹלו ככל אשר אנכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך״. הספורנו מבאר ש״בכל הגוים״ (מהפסוק הקודם) פירושו בעודך בגלות. אור החיים מבאר שהכתוב הוסיף ״ושבת״ ולא הסתפק ב״והשבֹת אל לבבך״, לפי שההשבה אל הלב היא רק טענת הניצחון ללב הטועה, ואילו ״ושבת עד ה׳״ היא התשובה המעשית. הפסוק מתאר את שלב התשובה השלם: לאחר ההתבוננות שבלב, בא השלב המעשי - שיבה אל ה׳ ושמיעה בקולו בכל הלב ובכל הנפש, אתה ובניך. התשובה אינה רק הכרה פנימית אלא חזרה מלאה למעשה ולקיום המצוות. שלמות התשובה - ״בכל לבבך ובכל נפשך״ - היא התנאי לגאולה שתבוא בפסוקים הבאים.