דְּבָרִים ג׳ · י״ג

וְיֶ֨תֶר הַגִּלְעָ֤ד וְכׇל־הַבָּשָׁן֙ מַמְלֶ֣כֶת ע֔וֹג נָתַ֕תִּי לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה כֹּ֣ל חֶ֤בֶל הָֽאַרְגֹּב֙ לְכׇל־הַבָּשָׁ֔ן הַה֥וּא יִקָּרֵ֖א אֶ֥רֶץ רְפָאִֽים׃

במילים פשוטות

את יתר הגלעד וכל הבשן, ממלכת עוג, נתן משה לחצי שבט המנשה, וכל אזור חבל הארגוב שבבשן נקרא ״ארץ רפאים״. רש״י מבאר שהארץ נקראת ״ארץ רפאים״ משום שהיא אותה הארץ שה׳ נתן לאברהם בברית בין הבתרים. רשב״ם מוסיף ומחזק שהכוונה למה שנזכר בברית בין הבתרים כפי שביאר קודם. הפסוק ממשיך את חלוקת הנחלות בעבר הירדן, ומראה שחלק מן הארץ הגדולה שנכבשה מעוג ניתן לחצי שבט מנשה. ההזכרה של ״ארץ רפאים״ קושרת בין הכיבוש הזה להבטחת הארץ שנתן ה׳ לאבות.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ההוא יקרא ארץ רפאים. הִיא אוֹתָהּ שֶׁנָּתַתִּי לְאַבְרָהָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁאָר גִלְעָד וְכָל מַתְנָן מַלְכוּתָא דְעוֹג יְהָבִית לְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה כֹּל בֵּית פָּלַךְ טְרָכוֹנָא לְכָל מַתְנָן הַהוּא מִתְקְרֵי אַרְעָא גִבָּרַיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ההוא יקרא ארץ רפאים - שנזכר בברית בין הבתרים כמו שפירש למעלה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה כִּי הַכַּוָּנָה הִיא תִּקָּרֵא וְלֹא תֵּחָשֵׁב כְּפִי הָאֱמֶת, שֶׁאִם אֵינְךָ אוֹמֵר כֵּן וְהִיא בִּכְלַל הָרְפָאִים מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְיִשְׂרָאֵל, תִּקְשֶׁה בָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי שֶׁאָמְרוּ ״אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתֵן לָךְ״ פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ, עַד כָּאן, וַהֲלֹא בִּכְלַל מַה שֶׁנָּתַן ה׳ הִיא. וּמַה גַּם לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ בְּרַבּוֹת (בראשית רבה מ״ד) שֶׁהָרְפָאִים זֶה חִוִּי, וּמָצִינוּ שֶׁמְּנָאוֹ הַכָּתוּב בִּכְלַל הַשִּׁבְעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם בַּעֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: ״וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳ וְהַחִוִּי״ וְגוֹ׳ (שמות ג:יז), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין אֶרֶץ עוֹג נֶחְשֶׁבֶת רְפָאִים אֶלָּא שֶׁנְּטָלוּהָ מֵעַצְמָן.

וְאִם תֹּאמַר, וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁהָאֱמוֹרִי גַּם כֵּן נִזְכָּר בְּשִׁבְעָה עֲמָמִין אֲשֶׁר אָמַר ה׳ שֶׁיִּתֵּן לָהֶם בַּעֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהוּא סִיחוֹן דִּכְתִיב (במדבר כא:כא) ״מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי״, וּכְתִיב (במדבר כא:כה) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵי הָאֱמֹרִי״, וְחָזְרָה קֻשְׁיָתֵנוּ לְדִבְרֵי סִפְרֵי. זוֹ אֵינוֹ קֻשְׁיָא, כִּי עָרֵי הָאֱמוֹרִי הָאֲמוּרִים בְּסִיחוֹן אֵינָם מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה הַכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שָׁם (במדבר כא:כו) ״כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן״ וְגוֹ׳ ״וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁאֶרֶץ סִיחוֹן מוֹאָבִית הִיא, אֶלָּא שֶׁזָּכָה בָּהּ סִיחוֹן וְנִקְרֵאת אֱמוֹרִי בִּשְׁבִיל סִיחוֹן שֶׁהָיָה מֶלֶךְ עַל הָאֱמוֹרִי, וּלְעוֹלָם לֹא בָּאָה בִּכְלַל מַתְּנַת שִׁבְעָה אֻמּוֹת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם.

עוֹד נִרְאֶה כִּי לְעוֹלָם כָּל אֲשֶׁר בְּשֵׁם רְפָאִים יְכֻנֶּה נִכְלָל בְּמַאֲמַר ה׳ לְאַבְרָהָם ״וְאֶת הָרְפָאִים״ (בראשית טו:כ), וְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג בִּכְלָל אֲשֶׁר נָתַן ה׳ הִיא, שֶׁהֲרֵי קְרָאָהּ הַכָּתוּב אֶרֶץ הָאֱמוֹרִי, וְאֶרֶץ עוֹג גַּם כֵּן הֲרֵי קְרָאָהּ רְפָאִים שֶׁהֵם הַחִוִּי. וּפֵרוּשׁ בָּרַיְתָא שֶׁל סִפְרֵי שֶׁאָמַר פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (דברים ז:יג) הוּא עַל יְשִׁיבַת הָאָרֶץ, כִּי הֲגַם שֶׁנָּתַן ה׳ שִׁבְעָה עֲמָמִין לְאַבְרָהָם, לֹא כָּל הָאֲרָצוֹת שָׁווֹת בְּעִנְיָן זֶה שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לָדוּר בָּהֶם. וְיִהְיֶה זֶה כְּעִנְיַן קְדֻשַּׁת הָאָרֶץ עַצְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ עֶשֶׂר הַדְרָגוֹת קְדֻשָּׁה בָּאָרֶץ עַצְמָהּ בִּמְקוֹמוֹתֶיהָ (כלים א:ו), וְתִהְיֶה אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג פְּחוּתָה לְמַטָּה. וַהֲגַם שֶׁנָּתַן ה׳ אוֹתָהּ לְאַבְרָהָם, תִּהְיֶה לְשָׁלָל עִמָּהּ, וְגוּף הָאָרֶץ תִּהְיֶה כִּשְׁאָר הַשָּׁלָל אוֹ לְשַׁמָּה, אֲבָל לֹא לְדִירָה.

וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי ״לָתֶת לָנוּ״ - פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. שָׁם דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״בָּאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לָתֶת לָנוּ״ (דברים ו:כג), פֵּרוּשׁ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ לְדִירָתֵנוּ, לְמַעֵט שְׁאָר אֲרָצוֹת שֶׁהֲגַם שֶׁנְּתָנָם לָנוּ לֹא נָתַן הָאָרֶץ לְדִירָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִקְדֻשָּׁה. וְתִמְצָא שֶׁנָּתַן גַּם כֵּן עַמּוֹן וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם שֶׁהֵם הַקֵּינִי וְהַקְּנִזִּי וְהַקַּדְמוֹנִי, וּכְתִיב (ירמיה מט:יז) ״וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה״, וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא מַה שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ לָתֵת לְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכּוֹן שָׁם. וּשְׁמוֹר לְךָ כְּלָל זֶה גַּם כֵּן שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא נָתַן ה׳ הָאָרֶץ לָדוּר בָּהּ, וְגַם שֶׁלֹּא נָתַן עִמָּהּ לְאַבְרָהָם וּכְבָשׁוּהָ רוֹב יִשְׂרָאֵל - יֵשׁ לִנְהוֹג בָּהּ דִּין קְדֻשָּׁה בִּשְׁבִיל שֶׁנִּכְבְּשָׁה לִפְנֵי ה׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל