וְאָֽמְרוּ֙ כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֧ה יְהֹוָ֛ה כָּ֖כָה לָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את מֶ֥ה חֳרִ֛י הָאַ֥ף הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃

״ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: כל העמים ישאלו מדוע עשה ה׳ כך לארץ, ומה פשר חרון האף הגדול הזה. הפסוק ממשיך את תגובת הרואים לחורבן: כל הגויים יתמהו על השממה ועל עוצמת הפורענות, וישאלו מה גרם לה. השאלה מבטאת את גודל ההפתעה: כיצד ארץ שהיתה מבורכת נעשתה חרבה כל כך. הזכרת ״חרי האף הגדול״ מדגישה שהחורבן אינו טבעי אלא ביטוי לזעם אלוקי. הפסוק מכין את התשובה שתבוא אחריו, המסבירה שהחורבן בא בעקבות עזיבת הברית עם ה׳. השאלה הכללית של הגויים היא הבמה שעליה תישמע ההסברה על חשיבות הנאמנות לה׳.