דְּבָרִים כ״ט · ט״ז

וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

״ותראו את שקוציהם ואת גלֻליהם, עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם״. רש״י מבאר ש״שקוציהם״ נקראו כך על שם שהם מאוסים כשקצים, ו״גלוליהם״ - שמסריחים ומאוסים כגלל; ומבאר ש״עץ ואבן״ - את האלילים של עץ ואבן ראיתם בגלוי, לפי שאין הגוי ירא שמא ייגנבו, אבל של כסף וזהב שמורים בבית מפחד הגנבים. הפסוק ממשיך את אזהרת הפסוק הקודם: ישראל ראו את האלילים המאוסים של העמים, העשויים עץ, אבן, כסף וזהב. הכינויים הבזויים - ״שקוצים״ ו״גלולים״ - מבטאים את יחס התורה לעבודה זרה: היא מאוסה ומגונה. הזכרת החומרים - אף כסף וזהב - מדגישה שאין ערך אמיתי באלילים, וכל תפארתם החיצונית אינה אלא כיסוי לריקנות ולתועבה.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ותראו את שקוציהם. עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְאוּסִים כַּשְּׁקָצִים:

גלליהם. שֶׁמֻּסְרָחִים וּמְאוּסִין כַּגָּלָל:

עץ ואבן. אוֹתָן שֶׁל עֵצִים וְשֶׁל אֲבָנִים רְאִיתֶם בַּגָּלוּי, לְפִי שֶׁאֵין הַגּוֹי יָרֵא שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ, אֲבָל שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב עמהם, בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתָם הֵם, לְפִי שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ (תנחומא):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַחֲזֵיתוּן יָת שִׁקוּצֵיהוֹן וְיָת טַעֲוָתְהוֹן אָעָא וְאַבְנָא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי עִמְהוֹן

Onkelos Deuteronomy