דְּבָרִים כ״ט · י״א

לעברך. לִהְיוֹתְךָ עוֹבֵר בַּבְּרִית, וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרְשׁוֹ כְּמוֹ לְהַעֲבִירְךָ, אֶלָּא כְּמוֹ לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם:

לעברך בברית. דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה כָּךְ: הָיוּ כוֹרְתֵי בְרִיתוֹת עוֹשִׂין מְחִצָּה מִכָּאן וּמְחִצָּה מִכָּאן וְעוֹבְרִים בֵּינְתַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו" (ירמיהו ל"ד):

לְאָעָלוּתָךְ בִּקְיָמָא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּבְמוֹמָתֵהּ דִי יְיָ אֱלָהָךְ גְזַר עִמָךְ יוֹמָא דֵין

לעברך. שם הפועל. כטעם ויעברו בין בתריו. והנה מלת עבר בחסרון בי״‎ת להפך:

לעברך כאיש אחד.

כרת עמך היום כולכם מוכנים עכשיו לעבור ואין איש יכול לומר לא הייתי שם ולא קבלתי הברית עלי, אבל לאחר שתעברו את הירדן ותתפזרו איש איש לירושתו ויהיו בכם יולדת חולה או זקן אין יכולת בכם לאסוף כולכם בבת אחת כמו עתה להעבירם בברית הקב״‎ה ובאלתו.

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה׳ אֱלֹהֶיךָ. מַה שֶׁמַּזְכִּירָם בְּכָל הַפָּרָשָׁה בִּלְשׁוֹן רַבִּים זוּלַת בַּפָּסוּק שֶׁהִזְכִּיר הַעֲבָרַת הַבְּרִית הִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁעִקַּר בְּרִית הוּא בַּעֲבוּר הָעַרְבוּת, כִּי מִצַּד הָעַרְבוּת יִהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּאֵיזֶה אֵבָר פְּרָטִי אָז כָּל גּוּפוֹ מַרְגִּישׁ וְחוֹלֶה, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁאֶחָד חוֹטֵא כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּחֵטְא שֶׁל עָכָן: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״ (יהושע ז יא). וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק״ר ד ו): ״שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל״ (ירמיה נ יז), לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מָה הַשֶּׂה בִּזְמַן שֶׁלּוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו כֻּלָּן מַרְגִּישִׁין, אַף יִשְׂרָאֵל עָכָן לְבַדּוֹ חָטָא וּכְתִיב ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״. וְלִי נִרְאֶה שֶׁכָּל הַדְּרוּשׁ הַזֶּה הוֹצִיא מִן מִלַּת ״פְזוּרָה״, כִּי יֹאמַר, מֵאַחַר שֶׁהֵם כְּשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁלּוֹקֶה בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו כֻּלָּם מַרְגִּישִׁים, וְאִם כֵּן הֲרֵי הֵם כְּאִישׁ אֶחָד שֶׁכְּאֵב אֵבֶר אֶחָד שָׁדֵי תִּכְלָא בְּכוּלֵּיהּ, וְעַל יְדֵי זֶה מִן הַדִּין שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּאִישׁ אֶחָד, וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם פְּזוּרִים, וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, לֹא יִדְרֹשׁ שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ וְטוֹבָתוֹ כָּל הַיָּמִים, וְלֹא יֹאמַר בִּלְבָבוֹ: הֲלֹא כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הָרָעוֹת שֶׁל חֲבֵרִי - עָלַי דִּידִי הָדַר, וְגַם עָלַי יַעֲבֹר כּוֹס שֶׁלּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה׳״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי עַל יְדֵי בְּרִית זֶה בְּהֶכְרֵחַ תִּהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּאִישׁ אֶחָד. וְעַל עַרְבוּת זֶה יִתְבָּאֲרוּ כָּל פְּסוּקֵי פָּרָשָׁה זוֹ אֲשֶׁר יָבֹא בֵּאוּרָם בְּסָמוּךְ בעז״ה.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא א) לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת ״אַתֶּם נִצָּבִים״ לַקְּלָלוֹת? לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם חוּץ מִן אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם כו׳, עַיֵּן כָּל הַנֹּסַח בְּרַשִׁ״י. וְכָאן יֵשׁ מָקוֹם לְסַפֵּק סָפֵק גָּדוֹל בַּמֶּה שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל, כִּי מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶם כְּלָיָה עַד הֵנָּה, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְמַלֵּא סְאָתָם שֶׁיָּחוּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל הָאָלוֹת שֶׁל הַתּוֹכָחָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִרְבּוּ כְּעָסִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא וְהִגְדִּילוּ אַשְׁמָה עַד שֶׁהָיוּ רְאוּיָן לְכָל אוֹתָן הָאָלוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן ה׳ יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לֹא עָשָׂה עִמָּהֶם כָּלָה כְּכֹל חַטֹּאתָם, אִם כֵּן מֹשֶׁה כָּתַב לָהֶם שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, וּבְחִנָּם יִעֵד לָהֶם כָּל אוֹתָן הַתּוֹכָחוֹת, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִפְחֲדוּ מֵהֶם וּמוֹרָא לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשָׁם מִן אוֹתָן קְלָלוֹת, כִּי יֹאמְרוּ: הֲרֵי כְּבָר חָטָאנוּ כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה וְלֹא רָבְצָה בָּנוּ הָאָלָה, גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה הִבְטִיחָנוּ שֶׁגַּם אִם יוֹסְפִים אֲנַחְנוּ לַחֲטוֹא לֹא יִגַּע בָּנוּ רָע, וְאִם כֵּן עָשָׂה מֹשֶׁה תְּרֵי דְּבָרִים דְּסָתְרֵי אַהֲדָדֵי, כִּי מִתְּחִלָּה יִעֵד לָהֶם הַקְּלָלוֹת כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם וְאַחַר כָּךְ נִחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם שֶׁאַף אִם יִהְיוּ חוֹטְאִים לֹא יִכְלוּ מִצַּד הַקְּלָלוֹת. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַקְּלָלוֹת יָחוּלוּ אֲבָל לֹא יִהְיֶה בָּהֶם כְּדֵי לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי, הֲרֵי כְּבָר הֻבְטְחוּ עַל זֶה מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו מד): ״לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם״ וְגוֹ׳. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה לֹא נִבְהֲלוּ מִן אוֹתָן אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כִּי גַּם בָּהֶם יֵשׁ דֵּי הָשִׁיב כָּל פָּנִים לְיֵרָקוֹן. וְעוֹד יֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּנֹסַח הַלָּשׁוֹן, לָמָּה אָמַר מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם, כִּי אִם חָסְרוּ שְׁתַּיִם אֵין כָּאן מֵאָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר חוּץ מִן אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע כו׳. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְעָתִיד לְהָאִיר לָכֶם כו׳, עָתִיד מָאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? וּמְנָלַן שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ?

וְהַנִּרְאֶה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁבְּכָל הָאָלוֹת הַמְפֹרָשׁוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּבְפָרָשַׁת כִּי תָבוֹא, בְּכֻלָּם יֵשׁ מָקוֹם לְאִישׁ קְשֵׁה עֹרֶף לְהָסִיר יִרְאַת ה׳ מִנֶּגֶד עֵינָיו וְלִתֵּן בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה מַה עַל יְדֵי אֵיזוֹ תַּחְבּוּלָה אֱנוֹשִׁית, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל: ״קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם״ (איוב כד יח), יֵשׁ לָנוּ סְפִינוֹת קְטַנּוֹת קַלּוֹת שֶׁיָּשׁוּטוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְכֵן בְּאָלוֹת אֵלּוּ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּתִיב: ״וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל רֹאשְׁךָ בַּרְזֶל״, מַשְׁמַע דַּוְקָא מַה שֶׁעַל רֹאשְׁךָ וְלֹא מַה שֶׁעַל רֹאשׁ שְׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי שָׁם יִהְיֶה מָטָר, אִם כֵּן יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ לוֹמַר: אֵלֵךְ וְאֶקְנֶה תְּבוּאָה מִן שְׁאָר הָאֻמּוֹת כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר אֶצְלָם. וְכֵן דֶּבֶר וְחֶרֶב, יֹאמַר: אִמָּלְטָה עַל נַפְשִׁי, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ה) ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״. וְאִם כֵּן בְּכָל הַקְּלָלוֹת לֹא הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: יֵשׁ מָקוֹם לְהִנָּצֵל מֵהֶם עַל יְדֵי תַּחְבּוּלָה אֱנוֹשִׁית. אָמְנָם אִם תְּגַזֵּם לָאָדָם לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזוֹ דָּבָר וְלֹא תְּפָרֵשׁ עָנְשׁוֹ, אִם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר מִמְּךָ, כִּי לֹא יֵדַע מִמַּה יִהְיֶה נִזְהָר. וְהִנֵּה בְּאוֹתָן קְלָלוֹת שֶׁל עַרְבוֹת מוֹאָב, וַדַּאי מֵאָה הֵם, כִּי בַּעַל הַמִּדְרָשׁ מְנָאָם וּמָנָה מֵאָה, אַךְ שֶׁנִּכְלְלוּ בָּהֶם שְׁנַיִם שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ מַהוּתָם מַה הֵם, וְהוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, וּבְלִי סָפֵק שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לֹא מָנָה כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה בִּכְלַל מִסְפַּר תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, אֲבָל מָנָה תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה זוּלָתָם, וְעִמָּהֶם יֵשׁ מֵאָה, אַךְ מִן אוֹתָן מֵאָה חָסֵר שְׁתַּיִם, לֹא חָסְרוּ מַמָּשׁ אֶלָּא חָסְרוּ שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ מַהוּתָם, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם. עַל כֵּן נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ רְעָדָה אֲחָזָתַם בַּעֲבוּר שְׁתַּיִם אֵלּוּ שֶׁחָסְרוּ וְנִסְתַּם מַהוּתָם, וְיָרְאוּ מֵהֶם שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶם כִּלָּיוֹן.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה עַל לִבָּם, אֵין הַדָּבָר כֵּן כְּמוֹ שֶׁחֲשַׁבְתֶּם, שֶׁלְּכָךְ הֶעֱלִים מַהוּת שְׁתַּיִם אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָכֶם מָקוֹם לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הַרְבֵּה פְּעָמִים הִכְעַסְתֶּם וְלֹא חָלוּ שְׁתֵּי קְלָלוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֱיִיתֶם רְאוּיִין שֶׁיָּחוּלוּ. וְאִם תֹּאמְרוּ אִם כֵּן לָמָּה נֶאֶמְרוּ בַּיִּעוּד הַקְּלָלוֹת וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ, לְפִי שֶׁהֵם מְדַבְּרִים בְּעֹנֶשׁ עוֹלָם הַבָּא הַנֶּעֱלָם, כִּי מִצַּד הֱיוֹת הָאָדָם מְסֻבָּךְ בְּחֶשְׁכַת חָמְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין מַהוּת הָעֹנֶשׁ הַהוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱלִימָה הַתּוֹרָה מַהוּת הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי מִזֶּה הַטַּעַם. וּבֵאוּר הָעִנְיָן, שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר: הִנְנִי מְיַעֵד לָכֶם תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה קְלָלוֹת, כֻּלָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה״ הַשַּׁיָּךְ אֶל הַחוֹטֵא לָעוֹלָם הַבָּא כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ ״אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה״, כִּי הַתּוֹרָה לֹא דִּבְּרָה מִן זֶה הָעֹנֶשׁ כְּלוּם - גַּם הוּא עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם״, כַּיּוֹם הַזֶּה הַמַּאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ אַתֶּם קַיָּמִין בְּקִיּוּם נִצְחִי, וְגַם אַחַר שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בְּיוֹם הַמִּיתָה, תָּשׁוּבוּ לֵאוֹר בְּאוֹר ה׳ הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְאַחַר שֶׁהֻנַּח שֶׁיֵּשׁ מְצִיאוּת לָאָדָם גַּם אַחַר מוֹתוֹ, הִנֵּה בָּזֶה תָּבִינוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק ״גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת״, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ: כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְעָתִיד לְהָאִיר, כִּי כְּשֵׁם שֶׁאוֹר לָכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ זוֹרֵחַ הוּא שָׁם גַּם לֶעָתִיד, וְהַקְּלָלוֹת וְהַיִּסּוּרִין מְקַיְּמִין אֶתְכֶם וּמַצִּיבִים אֶתְכֶם לְפָנַי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ה.): שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הקב״ה לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלָּן עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֶחָד מֵהֶם עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כג): ״וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״. וְאַחַר שֶׁגִּלָּה לָהֶם מֹשֶׁה סוֹד עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יָדְעוּ, הִנֵּה בָּזֶה נִתְקָרְרָה דַּעְתָּם עַל יְדֵי הֲבָנַת שְׁתֵּי מַכּוֹת אֵלּוּ הַנֶּעֱלָמִים כָּאָמוּר.

לְעָבְרְךָ בִּבְרִית וְגוֹ׳ וּבְאָלָתוֹ. טַעַם אָמְרוֹ וּבְאָלָתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק ״בִּבְרִית״, יִתְבָּאֵר בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה מֵעִיקָרָא הֻצְרַךְ לִבְרִית וְלֹא הִסְפִּיק גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּמוֹרָא הָעֳנָשִׁים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה. אָכֵן טַעַם הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁתָּבֹא הַסְּבָרָא לָאָדָם לוֹמַר שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה אַחַת וְהוּא שֶׁיִּמְרֹד בָּעִקָּר וְיֵעָנֵשׁ עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עֲבֵרָה אַחַת, וְיוֹתֵר נָכוֹן הוּא לוֹ מֵהֱיוֹת מוֹדֶה בַּה׳ וּבְתוֹרָתוֹ וְיִתְחַיֵּב עַל ל״ו כְּרֵתוֹת וְכַמָּה מִיתוֹת וְעוֹנָשִׁים, אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וְהֶעֱבִירָם בִּבְרִית לְחַיְּבָם עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט, וּבֵאֵר הַשְּׁבוּעָה שֶׁהוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, וְאִם יַעַבְרוּ וִיבַטְּלוּ אֶחָד מֵהֶם תָּבֹא עָלָיו הָאָלָה הַכְּתוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ בִּבְרִית וְגוֹ׳ וּבְאָלָתוֹ, וּמֵעַתָּה הֲגַם שֶׁיַּחְשְׁבוּ לִכְפֹּר בָּעִקָּר לֹא יַסְפִּיק לָהֶם עֹנֶשׁ אֶחָד עַל עָוֹן זֶה וְיִתְחַיְּבוּ עַל כָּל עָוֹן וְעָוֹן כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית.