אֵ֩לֶּה֩ דִבְרֵ֨י הַבְּרִ֜ית אֲֽשֶׁר־צִוָּ֧ה יְהֹוָ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה לִכְרֹ֛ת אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב מִלְּבַ֣ד הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת אִתָּ֖ם בְּחֹרֵֽב׃ {פ}

לכרת את בני ישראל. שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה:

מלבד הברית. קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְסִינַי:

אִלֵין פִּתְגָמֵי קְיָמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה לְמִגְזַר עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא דְמוֹאָב בַּר מִקְיָמָא דִי גְזַר עִמְהוֹן בְּחֹרֵב

בחורב - תוכחות שבפרשת אם בחקותי שכתוב בסופן: ביד משה בהר סיני, הוא הר חורב.

אשר צוה ה׳‎ את משה גם תוכחות אלו נאמרו על פי הדבור.

מלבד הברית פרש״‎י קללות שבמשנה תורה שנאמרו בסיני כמו ששנו רבותינו במסכת סוטה כל המצות האמורות בתורה נאמרו ונשנו ונשתלשו ובכל פעם שנאמרו נתנו כולם בברוך ובארור הוא שפרש״‎י קללות שבמשנה תורה שנאמרו בסיני.

אשר כרת אתם בחרב אלו תוכחות שבפ׳‎ בחוקתי שכתוב בסופן ביד משה והיינו חורב.