המשך הקללה על האישה הרכה: היא תרע עינה אף בשלייתה היוצאת מבין רגליה ובבניה אשר תלד, כי תאכלם בחוסר כל בסתר, במצור ובמצוק. רש״י מבאר ש״ובשליתה״ מוסב על בניה הקטנים - שבכולם תהא עינה צרה כשתאכל את האחד, מלתת לאשר אצלה מן הבשר. אבן עזרא מבאר ש״שליה״ הוא מקום הולד בשבתו בבטן אמו, ו״מבין רגליה״ הוא כינוי. הקללה מגיעה לשיא הזוועה: האישה תאכל בסתר אף את השליה ואת ילדיה הרכים, מרוב רעב. אין קללה נוראה מזו, המתארת את קריסת האינסטינקט האימהי הבסיסי ביותר. התורה מדגישה שהמצור מוליך את האדם אל תהומות שלא יאמנו, ומכאן חומרת האזהרה מפני עזיבת ה׳.
