הָרַכָּ֨ה בְךָ֜ וְהָעֲנֻגָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־נִסְּתָ֤ה כַף־רַגְלָהּ֙ הַצֵּ֣ג עַל־הָאָ֔רֶץ מֵהִתְעַנֵּ֖ג וּמֵרֹ֑ךְ תֵּרַ֤ע עֵינָהּ֙ בְּאִ֣ישׁ חֵיקָ֔הּ וּבִבְנָ֖הּ וּבְבִתָּֽהּ׃

אף האישה הרכה והמעודנת, שמרוב פינוקה לא ניסתה להציג את כף רגלה על הארץ, תרע עינה באיש חיקה, בבנה ובבתה. רש״י מבאר ש״בבנה ובבתה״ מדובר בגדולים. הרשב״ם מבאר שתרע עינה מלתת להם מכל מה שתאכל, ואף בשליתה ובבניה שתלד - בסתר, כי תאכלם בחוסר כל. הקללה מקבילה לזו של האיש הרך, אך כאן באישה: אף היא, המעודנת עד שלא דרכה על הקרקע מרוב פינוק, תיהפך לאכזרית ותקנא בבעלה ובילדיה על המזון. התיאור מדגיש שהרעב במצור משחית את כל בני האדם ללא הבדל, אף את העדינים והרחומים ביותר, ומוליך אותם למעשים שלא יעלו על הדעת בימי שלום.