דְּבָרִים כ״ח · מ״ט

יִשָּׂ֣א יְהֹוָה֩ עָלֶ֨יךָ גּ֤וֹי מֵֽרָחֹק֙ מִקְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כַּאֲשֶׁ֥ר יִדְאֶ֖ה הַנָּ֑שֶׁר גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע לְשֹׁנֽוֹ׃

במילים פשוטות

ה׳ ישא על ישראל גוי מרחוק מקצה הארץ, ״כאשר ידאה הנשר, גוי אשר לא תשמע לשֹנו״. רש״י מבאר ש״כאשר ידאה הנשר״ - פתאום, ודרכו מצלחת וסוסיו קלים; ו״לא תשמע לשנו״ פירושו לא תכיר את לשונו, כמו ״תשמע חלום לפתר אתו״. אבן עזרא מבאר ש״ידאה״ פירושו יעוף, כמו ״וידא על כנפי רוח״. הקללה: אויב זר ומרוחק יבוא על ישראל במהירות ובפתאומיות של נשר הנץ על טרפו, עם רכב מהיר ולשון בלתי מובנת. זרותו של האויב מעצימה את האימה: לא ניתן לתקשר עמו ולא לחזות את בואו. הפסוק פותח את תיאור המצור והפלישה הזרה, שהם שיא הקללות בפרק.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כאשר ידאה הנשר. פִּתְאֹם וְדַרְכּוֹ מַצְלַחַת וְיֵקַלּוּ סוּסָיו:

לא תשמע לשנו. לֹא תַכִּיר לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן "תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ" (בראשית מ"א), וְכֵן "כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף" (שם מ"ב), אינטינד"רי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יַיְתִי יְיָ עֲלָךְ עַם מֵרָחִיק מִסְיָפֵי אַרְעָא כְּמָא דִי מִשְׁתְּדִי נִשְׁרָא עַמָא דִי לָא תִשְׁמַע לִישָׁנֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ידאה. יעוף וכן וידא על כנפי רוח:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כאשר ידאה הנשר זו היא מלכות בבל כדכתיב קדמתא כאריא גפין דנשרא לה.

גוי אשר לא תשמע לשנו ולא תוכל להתחנן ולהתפשר עמו ועוד שיהיה עז פנים ואכזר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל