יִשָּׂ֣א יְהֹוָה֩ עָלֶ֨יךָ גּ֤וֹי מֵֽרָחֹק֙ מִקְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כַּאֲשֶׁ֥ר יִדְאֶ֖ה הַנָּ֑שֶׁר גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע לְשֹׁנֽוֹ׃

ה׳ ישא על ישראל גוי מרחוק מקצה הארץ, ״כאשר ידאה הנשר, גוי אשר לא תשמע לשֹנו״. רש״י מבאר ש״כאשר ידאה הנשר״ - פתאום, ודרכו מצלחת וסוסיו קלים; ו״לא תשמע לשנו״ פירושו לא תכיר את לשונו, כמו ״תשמע חלום לפתר אתו״. אבן עזרא מבאר ש״ידאה״ פירושו יעוף, כמו ״וידא על כנפי רוח״. הקללה: אויב זר ומרוחק יבוא על ישראל במהירות ובפתאומיות של נשר הנץ על טרפו, עם רכב מהיר ולשון בלתי מובנת. זרותו של האויב מעצימה את האימה: לא ניתן לתקשר עמו ולא לחזות את בואו. הפסוק פותח את תיאור המצור והפלישה הזרה, שהם שיא הקללות בפרק.