ה׳ ישא על ישראל גוי מרחוק מקצה הארץ, ״כאשר ידאה הנשר, גוי אשר לא תשמע לשֹנו״. רש״י מבאר ש״כאשר ידאה הנשר״ - פתאום, ודרכו מצלחת וסוסיו קלים; ו״לא תשמע לשנו״ פירושו לא תכיר את לשונו, כמו ״תשמע חלום לפתר אתו״. אבן עזרא מבאר ש״ידאה״ פירושו יעוף, כמו ״וידא על כנפי רוח״. הקללה: אויב זר ומרוחק יבוא על ישראל במהירות ובפתאומיות של נשר הנץ על טרפו, עם רכב מהיר ולשון בלתי מובנת. זרותו של האויב מעצימה את האימה: לא ניתן לתקשר עמו ולא לחזות את בואו. הפסוק פותח את תיאור המצור והפלישה הזרה, שהם שיא הקללות בפרק.
