דְּבָרִים כ״ח · מ״ו

״והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם״. אבן עזרא מבאר ש״לאות״ - מאת ה׳, שתזכור כי מרדת בו, ולא בך בלבד אלא גם בזרעך, כטעם ״אבותינו חטאו ואינם״. הרשב״ם מבאר ש״לאות״ - שהמקלל יקלל את שונאו להיות כמוך, ומוסיף אפשרות שהאות היא על שלא עבדתם את הקדוש ברוך הוא. הקללה: מכות ישראל תהיינה אות ומופת נצחי, סימן מזהיר לכל הדורות. גורלם הקשה ישמש עדות מתמדת לתוצאות המרד בה׳, לא רק לדור החוטא אלא אף לזרעו אחריו. הפסוק מדגיש את הממד הנצחי והחינוכי של הקללות: הן משמשות מופת לעולם על עומק הקשר בין נאמנות לה׳ לבין גורל העם.