ה֣וּא יַלְוְךָ֔ וְאַתָּ֖ה לֹ֣א תַלְוֶ֑נּוּ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְרֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶ֥ה לְזָנָֽב׃

״הוא ילוך ואתה לא תלונו, הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב״ - היפוך הברכה בפסוקים יב-יג. אבן עזרא מבאר שזה כטעם ״ועבד לוה לאיש מלוה״. חזקוני מבאר גם הוא ״הוא יהיה לראש״ - שהרי כן כתוב ״עבד לוה לאיש מלוה״. הקללה היא היפוך מדויק של הברכה: במקום שישראל ילוו לגויים ויהיו לראש, כעת הגר ילווה לישראל, וישראל יהיו תלויים בו ויהיו לזנב. יחסי הכוח מתהפכים לחלוטין. הלווה נעשה משועבד למלווה, וישראל, שהיו אמורים להנהיג, נעשים נגררים ונחותים. המבנה המקביל לברכה מדגיש שהכול תלוי בבחירת העם: אותם תיאורים בדיוק, אך במשמעות הפוכה.