וְהָיִ֜יתָ מְמַשֵּׁ֣שׁ בַּֽצׇּהֳרַ֗יִם כַּאֲשֶׁ֨ר יְמַשֵּׁ֤שׁ הַֽעִוֵּר֙ בָּאֲפֵלָ֔ה וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחַ אֶת־דְּרָכֶ֑יךָ וְהָיִ֜יתָ אַ֣ךְ עָשׁ֧וּק וְגָז֛וּל כׇּל־הַיָּמִ֖ים וְאֵ֥ין מוֹשִֽׁיעַ׃

בעקבות העיוורון והתמהון: ״והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את דרכיך, והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע״. רש״י מבאר ש״עשוק״ פירושו שבכל מעשיך יהיה עִרעור וטענה נגדך. אבן עזרא מבאר ש״ממשש״ מוסב על העיוורון שנזכר, ומעיר שכאן ״החל לפרש איך יהיה עשוק״ - מן האויב, ואין מושיע. הקללה מציירת אדם המגשש באור יום כעיוור בחשכה, נכשל בכל דרכיו, נעשק ונגזל תמיד ללא הצלה. תמונת האובדן הזו מבטאת את חוסר האונים המוחלט: אף באמצע היום, כשהכול בהיר, ישראל ימשש כאיל אבוד, נטול הצלחה והגנה.