דְּבָרִים כ״ח · כ״ז

יַכְּכָ֨ה יְהֹוָ֜ה בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֙יִם֙ (ובעפלים) [וּבַטְּחֹרִ֔ים] וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹא־תוּכַ֖ל לְהֵרָפֵֽא׃

במילים פשוטות

ה׳ יכה את ישראל בשחין מצרים, בטחורים, בגרב ובחרס, ״אשר לא תוכל להרפא״. רש״י מבאר ש״שחין מצרים״ היה רע מאוד - לח מבפנים ויבש מבחוץ; ״גרב״ הוא שחין לח, ו״חרס״ הוא שחין יבש כחרס. אבן עזרא מבאר ש״טחורים״ הם היוצאים במקום הנסתר, ולכן נכתב בכתיב אחר ״ובעפולים״; ו״גרב״ כך שמו בלשון ישמעאל; ומעדיף ש״חרס״ הוא שם חולי. הקללה מונה מחלות עור קשות שאין להן רפואה, בדומה לשחין שהיה מכת מצרים. המחלות מתוארות כחשוכות מרפא, המדגישות את חומרת הסבל הגופני הבא על ישראל בעקבות עזיבת ה׳.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בשחין מצרים. רַע הָיָה מְאֹד, לַח מִבִּפְנִים וְיָבֵשׁ מִבַּחוּץ, כִּדְאִיתָא בִּבְכוֹרוֹת (דף מ"א):

גרב. שְׁחִין לַח:

חרס. שְׁחִין יָבֵשׁ כַּחֶרֶס:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יִמְחִנָךְ יְיָ בְּשִׁחֲנָא דְמִצְרַיִם וּבִטְּחוֹרִין וּבְגַרְבָּא וּבַחֲרִיס יַבִּישׁ דִי לָא תִכּוּל לְאִתַּסָאָה

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והנשארים יוכו בשחין מצרים:

ובטחורים. הם היוצאים במקום הנסתר על כן כתוב ובעפולים והוא מגזרת ויבא אל העופל:

ובגרב. כן בלשון ישמעאל:

ובחרס. י״‎א שיצטרך אל חרס כאיוב ואם הוא בסמ״‎ך וי״‎א במכת השמש. והנכון שהוא שם חולי כנזכרי' ואין לו חבר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובטחורים הם צריבים היוצאים ממקום הנסתר לפיכך כתיב בעפלים לשון ויבא אל העופל, ונקראו פי״‎ק בלע״‎ז.

אשר לא תוכל להרפא אחר שהקב״‎ה מכה מי ירפא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל