יַכְּכָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אׇבְדֶֽךָ׃

בשחפת. שֶׁבְּשָׂרוֹ נִשְׁחָף וְנָפוּחַ:

ובקדחת. לְשׁוֹן "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי" (דברים ל"ב), וְהוּא אֵשׁ שֶׁל חוֹלִים, מלו"וי בְּלַעַז, שֶׁהִיא חַמָּה מְאֹד:

ובדלקת. חַמָּה יוֹתֵר מִקַּדַּחַת, וּמִינֵי חֳלָאִים הֵם:

ובחרחר. חֹלִי הַמְחַמְמוֹ תּוֹךְ הַגּוּף וְצָמֵא תָּמִיד לַמַּיִם, וּבְלַעַז אישטרד"ימנט, לְשׁוֹן "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל') "נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ" (ירמיהו ו'):

ובחרב. יָבִיא עָלֶיךְ גְּיָסוֹת:

ובשדפון ובירקון. מַכַּת תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת:

שדפון. רוּחַ קָדִים, אשלי"דה בְּלַעַז:

ירקון. יֹבֶשׁ, וּפְנֵי הַתְּבוּאָה מַכְסִיפִין וְנֶהְפָּכִין לְיֵרָקוֹן, קמ"א (נ"א - קרו"א) בְּלַעַז:

עד אבדך. תַּרְגּוּם "עַד דְּתֵיבָד", כְּלוֹמַר עַד אֲבֹד אוֹתְךָ - שֶׁתִּכְלֶה מֵאֵלֶיךָ:

יִמְחִנָךְ יְיָ בְּשַׁחֶפְתָּא וּבְקַדַחְתָּא וּבִדְלֶקְתָּא וּבְחַרְחוּרָא וּבְחַרְבָּא וּבְשִׁדְפוֹנָא וּבְיַרְקוֹנָא וְיִרְדְפֻנָךְ עַד דְתֵיבָד

בשחפת. י״‎א שהם מיני חלאים:

בקדחת. בכל יום. מגזרת כי אש קדח' באפי. ומהומה ומגערת ושחפת וקדחת ודלקת שם התואר:

וטעם ובדלקת. שלישית או רביעית:

ובחרחור. מגזרת וחרה נחושת':

ובחרב. מגזרת חורב:

ובשדפון. נפיחות וכן שדופות קדים וי״‎א הפוך והטעם דקוק:

ובירקון. כמשמעו בלשון קדר וי״‎א כי אלה חליים בזרע ובשדפון כמו שדופות קדים והעד הכיתי אתכם בשדפון ובירקון. על כן אחריו והיו שמיך וכן בפרשת אם בחקותי:

בשחפת וגו' - מיני חלאים הם.

קדחת ודלקת וחרחר - מיני חמימות הם.

ובחרב אין זה חרב ממש אלא לשון חורב ויובש.