ישראל מצווים לזבוח שלמים, לאכול שם ולשמוח לפני השם. תרגום אונקלוס מתרגם ״שלמים״ נכסת קודשין, זבחי קודשים. בניגוד לעולות שכולן כליל למזבח, זבחי השלמים נאכלים על ידי הבעלים. הפסוק מוסיף לעבודת המזבח בהר עיבל את ממד השמחה והסעודה: לאחר הקרבת השלמים אוכלים ושמחים לפני השם. יש בכך המשך למגמת הפרשה, המשלבת את הקמת האבנים, בניית המזבח והעלאת הקרבנות עם שמחה והודיה על הכניסה לארץ ועל ראשית קיום המצוות בה.