אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ {ס}

הכרזת הקללה הרביעית: ארור משגה עיוור בדרך, וכל העם עונים אמן. רש״י מבאר ש״משגה עיוור״ הכוונה לסומא בדבר, כלומר מי שאינו יודע דבר, ומשיאו עצה רעה. הפסוק עוסק בהטעיית מי שאינו רואה את דרכו, בין עיוור ממש ובין מי שאינו בקי בעניין ומבקש עצה. גם עבירה זו נעשית בסתר, שכן המוטעה אינו יכול לפרסם מי הטעה אותו. הקללה מבטאת רגישות כלפי החלש והתמים, שאסור לנצל את מצוקתו או את חוסר ידיעתו כדי להטעותו ולהזיק לו.