וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ {פ}

הפסוק חותם את הברית: השם ייתן את ישראל עליון על כל הגויים לתהילה ולשם ולתפארת, ולהיותם עם קדוש להשם כאשר דיבר. רש״י מבאר ש״ולהיותך עם קדוש כאשר דיבר״ מוסב על הבטחת השם ״והייתם לי קדושים״. אבן עזרא מבאר ש״ולתתך עליון״ הוא שכר ההתחייבות ההדדית שנזכרה קודם. הפסוק מסכם את מערכת הברית שבין השם לישראל, שבה מקבל העם מעמד של רוממות בין האומות וייעוד של קדושה, כתוצאה מהתחייבותו ההדדית לשמור את מצוות השם.