דְּבָרִים כ״ה · ז׳

וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃

במילים פשוטות

אם אין האיש חפץ לייבם את יבמתו, עולה היבמה אל הזקנים בשער העיר ומכריזה שיבמה מסרב להקים שם לאחיו בישראל ואינו רוצה לייבם אותה. רש״י מבאר לפי התרגום ש״השערה״ הכוונה לשער בית הדין, למקום מושב הזקנים. אבן עזרא מבאר את מבנה המילה ״יבמי״, שהיו״ד היא סימן הפעוּל. הפסוק פותח את הליך החליצה, שהיא הדרך החלופית לפטור את היבמה כאשר אין ייבום. היבמה עצמה יוזמת את התהליך ומביאה את העניין בפני בית הדין.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

השערה. כְּתַרְגּוּמוֹ - לִתְרַע בֵּית דִּינָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם לָא יִצְבֵי גַבְרָא לְמִסַב יָת יְבִמְתֵּהּ וְתִסַק יְבִמְתֵהּ לִתְרַע בֵּית דִינָא לָקֳדָם סָבַיָא וְתֵימַר לָא צָבֵי יְבָמִי לַאֲקָמָא לַאֲחוּהִי שְׁמָא בְּיִשְׂרָאֵל לָא אָבֵי לְיַבָּמוּתִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

יבמי. האמת כי היו״‎ד סימן הפעול:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[ועלתה גבי דין שייך לשון עליה].

ועלתה יבמתו השערה היבמה הולכת אחר היבם.

השערה מצוה בב״‎ד שיהא בגבהה של עיר ושיהא בזקנים.

להקים לאחיו שם בישראל ולא בגרים מכאן אמרו שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה פטורין מן החליצה ומן היבום.

מקור: ספריא · נחלת הכלל