דְּבָרִים כ״ה · י״ז

זכור את אשר עשה לך. אִם שִׁקַּרְתָּ בְמִדּוֹת וּבְמִשְׁקָלוֹת הֱוֵי דוֹאֵג מִגֵּרוּי הָאוֹיֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"א) "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה'", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן" (תנחומא):

הֲוֵי דְכִיר יָת דִי עֲבַד לָךְ עֲמָלֵק בְּאָרְחָא בְּמִפָּקְכוֹן מִמִצְרָיִם

זָכוֹר וְגוֹ׳. שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיָּצָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא קְדִימוּת יְדִיעָתָם מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, וְהוּא קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.