זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃

זכור את אשר עשה לך. אִם שִׁקַּרְתָּ בְמִדּוֹת וּבְמִשְׁקָלוֹת הֱוֵי דוֹאֵג מִגֵּרוּי הָאוֹיֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י"א) "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה'", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ "בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן" (תנחומא):

הֲוֵי דְכִיר יָת דִי עֲבַד לָךְ עֲמָלֵק בְּאָרְחָא בְּמִפָּקְכוֹן מִמִצְרָיִם

זָכוֹר וְגוֹ׳. שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁיָּצָא עַל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא קְדִימוּת יְדִיעָתָם מִמֶּנּוּ, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר, וְהוּא קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.