דְּבָרִים כ״ד · ט״ז

לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק קובע שלא יומתו אבות בגלל בנים ולא בנים בגלל אבות, אלא ״איש בחטאו יומתו״. רש״י מבאר ש״לא יומתו אבות על בנים״ פירושו בעדות בנים - שאין מקבלים עדות קרובים; ואם תפרש שלא יומתו בעוון בנים, כבר נאמר ״איש בחטאו יומתו״. עוד מדגיש רש״י ש״איש בחטאו יומתו״ מלמד שדווקא מי שהוא ״איש״ מת בעוונו, אך קטנים אינם נענשים בבית דין. אבן עזרא משיב ל״תועי רוח״ ששאלו כיצד מתיישב פסוק זה עם ״פוקד עון אבות על בנים״, ומבאר שהפסוק כאן הוא ציווי לבית דין של ישראל, ואילו הפקידה שם היא ביד שמים בלבד. עיקרון היסוד: כל אדם נשפט בבית דין על מעשיו הוא בלבד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא יומתו אבות על בנים. בְּעֵדוּת בָּנִים, וְאִם תֹּאמַר בַּעֲוֹן בָּנִים, כְּבָר נֶאֱמַר איש בחטאו יומתו (ספרי; סנהדרין כ"ז):

איש בחטאו יומתו. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ מֵת בַּעֲוֹן אָבִיו, וְהַקְּטַנִּים מֵתִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בִּידֵי שָׁמַיִם (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא יְמוּתוּן אֲבָהָן עַל פּוּם בְּנִין וּבְנִין לָא יְמוּתוּן עַל פּוּם אֲבָהָן אֱנַשׁ בְּחוֹבֵהּ יְמוּתוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ותועי רוח שאלו איך אמר הכתוב לא יומתו אבות ובמקום אחר אומר פוקד עון אבות ושאלתם תהו כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל ופוקד עון אבות על בנים הוא הפוקד וכבר פירשתיו במקומו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובנים לא יומתו על אבות - בב"ד, כדכתיב: ואת בני המכים לא המית - ככתוב: לא יומתו וגו'. אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים - כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, וכדכתיב: אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה - לאבד נחלת אבות, אבל לא ע"י בית דין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ובנים לא יומתו על אבות בב״‎ד, כדכתיב ואת בני המכים לא המית ככתוב בתורת משה, אבל הקב״‎ה פוקד עון אבות על בנים כשהם אוחזים מעשים רעים של אבותם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל