דְּבָרִים כ״ד · י״ד

לֹא־תַעֲשֹׁ֥ק שָׂכִ֖יר עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן מֵאַחֶ֕יךָ א֧וֹ מִגֵּרְךָ֛ אֲשֶׁ֥ר בְּאַרְצְךָ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הפסוק אוסר לעשוק שכיר עני ואביון, בין מאחיך בין מן הגר אשר בארצך. רש״י שואל: והלא כבר הוזהרנו על עושק, ומשיב שהכפילות באה כדי לעבור על העושק את האביון בשני לאווים - ״לא תעשק שכר שכיר״ העני, ואילו על העשיר כבר הוזהר במקום אחר ״לא תעשק את רעך״. עוד מבאר רש״י ש״אביון״ הוא התאב לכל דבר, שהוא הנצרך ביותר. חזקוני מבאר שנשנתה כאן האזהרה על עושק שכר, שכבר נאמרה בפרשת קדושים, בשביל להוסיף את ״או מגרך״. התורה מחמירה במיוחד בעושק החלש - העני, האביון והגר - שקל לעשוק אותם ויש להם פחות כוח להיאבק.

מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י אונקלוס חזקוני

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא תעשק שכיר. וַהֲלֹא כְבָר כָּתוּב? אֶלָּא לַעֲבֹר עַל הָאֶבְיוֹן בִּשְׁנֵי לָאוין, "לֹא תַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר" שֶׁהוּא עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְעַל הֶעָשִׁיר כְּבָר הֻזְהַר (ויקרא י"ט) "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ" (ב"מ ס"א):

אביון. הַתָּאֵב לְכָל דָּבָר:

מגרך. זֶה גֵּר צֶדֶק:

בשעריך. זֶה גֵּר תּוֹשָׁב הָאוֹכֵל נְבֵלוֹת:

אשר בארצך. לְרַבּוֹת שְׂכַר בְּהֵמָה וְכֵלִים (בבא מציעא קי"א):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תַעֲשׁוֹק אֲגִירָא עַנְיָא וּמִסְכֵּנָא מֵאַחָיךְ אוֹ מִגִיוֹרָךְ דִי בְאַרְעָךְ בְּקִרְוָיךְ

Onkelos Deuteronomy

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תעשק שכיר כבר נאמר בפרשת קדושים ואהדריה בשביל או מגרך.

Chizkuni

פרשות התורה כל הפרק ספר דְּבָרִים