דְּבָרִים כ״ד · י׳

כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח את דיני המשכון: המלווה לחברו הלוואה כלשהי, אסור לו להיכנס אל בית הלווה כדי לקחת בעצמו את המשכון. רש״י מבאר ש״כי תשה ברעך״ פירושו שתלווה לחברך ותהיה נושה בו, ו״משאת מאומה״ היינו חוב של כלום, כלומר כל חוב שהוא. אבן עזרא מדייק ש״תשה״ מגזרת נשייה - הלוואה, ומבאר ש״לעבוט״ פירושו לקחת את המשכון. הרעיון: אף שיש למלווה זכות ליטול משכון על חובו, אין לו רשות לפרוץ אל תוך רשותו הפרטית של הלווה ולהשפילו; עליו לעמוד בחוץ, כפי שיבואר בפסוק הבא.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי תשה ברעך. תָחֹב בַּחֲבֵרְךָ:

משאת מאומה. חוֹב שֶׁל כְּלוּם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי תַרְשֵׁי בְחַבְרָךְ רְשׁוּ מִדָעַם לָא תֵעוּל לְבֵיתֵהּ לְמִסַב מַשְׁכּוֹנֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תשה. מגזרת נשה:

ה״‎א מאומה. נוסף כה״‎א לילה:

לעבוט. לקחת משכונו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי תשה ברעך כבר נאמרה מצוה זו אם כסף תלוה את עמי ונשנית כאן בשביל בחוץ תעמוד וגו׳‎ וללמד על בעל חוב שדינו בזבורית.

משאת מאומה לרבות שכר שכיר והקפת חנות.

משאת אל״‎ף כתיב ולא קרי.

לא תבא אל ביתו שמא יש בו דבר של צניעות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל