כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֙דֶר֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵ֖ר לְשַׁלְּמ֑וֹ כִּֽי־דָרֹ֨שׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

לא תאחר לשלמו. שְׁלוֹשָׁה רְגָלִים, וּלְמָדוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָא (ראש השנה ד'):

אֲרֵי תִדַר נְדַר קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תְאַחַר לְשַׁלָמוּתֵהּ אֲרֵי מִתְבַּע יִתְבְּעִנֵהּ יְיָ אֱלָהָךְ מִנָךְ וִיהֵי בָךְ חוֹבָא

כי תדור נדר. בעבו' שהזכיר באתנן זונה לכל נדר:

כי דרוש ידרשנו. משל כבני אדם שיבקש מה שנדרת:

והיה בך חטא. עונש:

כי תדר נדר סמכו כאן לפי שהזכיר באתנן זונה לכל נדר.

והיה בך חטא עונש.

לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ וְכוּ׳. לְפִי שֶׁיִּצְרוֹ שֶׁל אָדָם תּוֹקְפוֹ בְּדָבָר הַנָּדוּר דַּוְקָא, וְכָל זְמַן שֶׁנִּדְרוֹ עָלָיו אָז הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה בּוֹ בְּיוֹתֵר, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֹא דַיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה עָלֶיךָ הַתּוֹרָה וַהֲבוּ דְּלֹא לְהוֹסִיף עָלֶיהָ לְהַרְבּוֹת גֵּרוּי שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע בְּךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ״, שֶׁלֹּא לַעֲמוֹד יָמִים רַבִּים בִּמְצוּדָתוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״, הַיְנוּ הַיֵּצֶר הָרָע הַמַּחֲטִיאֲךָ, אֲבָל אִם תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אָז דָּרוֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה׳ מֵעִמָּךְ, וְכָל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - הַיֵּצֶר הָרָע מְסִיתְךָ שֶׁלֹּא תִּדְרֹשׁ לוֹ, לְפִיכָךְ ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ וַדַּאי, כִּי זֶה הַיֵּצֶר הָרָע יִמְצָא מָקוֹם לְהִתְגָּרוֹת בְּךָ וְלוֹמַר: דָּבָר זֶה אֵין עָלֶיךָ חִיּוּב גָּמוּר, וְכִי בַּעֲבוּר דִּבּוּר כָּל דְּהוּ יִהְיֶה חוֹב עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹתוֹ? וְאַחַר זֶה יָבֹא לְהַסִּיתוֹ וּלְהַדִּיחוֹ גַּם מֵעַל שְׁאָר מִצְוֹת ה׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״וְהָיָה בְךָ חֵטְא״ דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:): ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר״ - זֶה יֵצֶר הָרָע. וְצִוּוּי שֶׁל ״לֹא יִהְיֶה בְךָ״ הַיְנוּ שֶׁלֹּא תְּגָרֶה אוֹתוֹ בְּנַפְשְׁךָ.

דָּבָר אַחֵר שֶׁאִם תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי יֵרַע בְּעֵינֶיךָ לְחַסֵּר מִמָּמוֹנְךָ, תֵּדַע כִּי דָּרוֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה׳ מֵעִמָּךְ, מִמָּקוֹם אַחֵר, וְיַפְסִידְךָ כָּל כָּךְ מָמוֹן כְּפִי עֵרֶךְ הַנֶּדֶר, וְהָיָה בְךָ רֹשֶׁם הַחֵטְא, וְגַם הַמָּמוֹן לֹא תַּרְוִיחַ וְתַפְסִידוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר.

וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב:) בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתִים אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁל אָדָם, עַד כָּאן, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיָה בְךָ חֵטְא לְשׁוֹן חִסָּרוֹן, שֶׁעַל יְדֵי אִחוּר הַנֶּדֶר יֶחְסַר מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ אוֹ זַרְעוֹ שֶׁהוּא גַּם כֵּן חֵלֶק מִמֶּנּוּ.