דְּבָרִים כ״ג · ב׳

לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שׇׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב קובע שלא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה׳. רש״י מבאר ש״פצוע דכה״ הוא שנפצעו או נדכאו הביצים שלו, ו״כרות שפכה״ הוא שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד. אבן עזרא מבאר ש״פצוע דכה״ הוא בביצים, ״שפכה״ הוא האבר שממנו נשפכים מימיו והזרע; ו״בקהל ה׳״ הטעם שלא ייחשב כאחד מקהל ה׳ לשאת בת ישראל. כך הפסוק אוסר על בעלי מומים אלו בזרע לבוא בקהל, כלומר להתחתן בישראל בדרך הרגילה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פצוע דכה. שֶׁנִּפְצְעוּ אוֹ שֶׁנִּדְכְּאוּ בֵיצִים שֶׁלּוֹ:

וכרות שפכה. שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד וְשׁוּב אֵינוֹ יוֹרֶה קִלּוּחַ זֶרַע אֶלָּא שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹתֵת וְאֵינוֹ מוֹלִיד (ספרי; יבמות ע'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא יִדְכֵּי דְפָסִיק וְדִמְחַבַּל לְמֵעַל בִּקְהָלָא דַיְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

פצוע דכה. ביצים בלא אבר [ס״‎א חסר] ואמרו המדקדקים כי הטעם בשרם שהוא דכא וזה רחוק:

שפכה. זה האבר שממנו ישפך מימיו והזרע:

בקהל ה'. הטעם שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל וכן עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והעד הנאמן רות והכתוב שאמר לא תבאו בהם על נשי שבעת הגוים. גם הכתוב בעזרא ויבדילו כל ערב הם (הנזכרים) ושם פירשתיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

פצוע דכה - מיני סריסים ומפורשים ביבמות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא יבא פצוע דכה אחרי שאין מולידין למה ישאו נשים.

וכרות שפכה האבר נכרת שממנו ישפכו מימיו והזרע.

מקור: ספריא · נחלת הכלל