עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃ {ס}

הכתוב מצווה שהעבד יֵשב עמך בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, ״לא תוננו״. חזקוני מבאר ש״במקום אשר יבחר״ הוא במקום שפרנסתו יוצא, כלומר במקום שבו יוכל להתפרנס; ו״לא תוננו״ הוא כמו שהזהיר בהונאת גר. כך הפסוק משלים את דין העבד הנמלט: לא רק שאין להסגירו, אלא יש לתת לו לשבת במקום הטוב לו ולהימנע מלהונות אותו. הכתוב מדגיש את החובה לנהוג בעבד הבורח בכבוד ובהגינות, לאפשר לו להתיישב ולהתפרנס, ולהיזהר מכל אונאה כלפיו, בדומה לאיסור אונאת הגר.