דְּבָרִים כ״ב · ז׳

למען ייטב לך וגו'. אִם מִצְוָה קַלָּה שֶׁאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס אָמְרָה תוֹרָה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", קַל וָחֹמֶר לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת חֲמוּרוֹת (שם קמ"ב):

שַׁלָחָא תְשַׁלַח יָת אִמָא וְיָת בְּנַיָא תִּסַב לָךְ בְּדִיל דְיֵיטַב לָךְ וְתוֹרִיךְ יוֹמִין

ייטב לך. שהשם יחמול עליך וייטיב לך:

והארכת ימים. כאשר לא תכרת כל הקן שעזבת העיקר:

ואת הבנים תקח לך לאכילתך למדנו מכאן שהביצים נאכלים אעפ״‎י שהם יוצאים מן החי.

למען דבר זה ייטב לך. והארכת ימים השכר מרובה מן ההפסד.

והארכת ימים מדה כנגד מדה שלא הכרת הקן לגמרי מכל וכל והנחת העקר.

לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. לָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר גַּם אֵצֶל כִּבּוּד אָב וָאֵם בְּדִבְּרוֹת שְׁנִיּוֹת, וּלְשׁוֹן ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ״ מַשְׁמַע שֶׁמִּמֵּילָא נִמְשָׁךְ לְךָ טוֹבָה מִזֶּה. וְהִנֵּה בְּכִבּוּד אָב וָאֵם הַדָּבָר פָּשׁוּט שֶׁאִם תְּכַבֵּד אָבִיךָ וְאִמֶּךָ אֲזַי מִמְּךָ יִרְאוּ בָּנֶיךָ וְכֵן יַעֲשׂוּ גַּם לְךָ כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וְכֵן כְּשֶׁיִּרְאוּ בָּנֶיךָ שִׁלּוּחַ הָאֵם בָּעוֹפוֹת יִלְמְדוּ קַל וָחוֹמֶר, שֶׁאִם אַתָּה נוֹהֵג כָּבוֹד בַּמּוֹלִידִין אֲפִלּוּ בְּבַעֲלֵי חַיִּים קַל וָחוֹמֶר שֶׁיִּנְהֲגוּ כָּבוֹד בְּמוֹלִידֵיהֶן. וּשְׂכַר שְׁנֵיהֶם אֲרִיכוּת יָמִים לְפִי שֶׁשְּׁנֵי מִצְווֹת אֵלּוּ מַחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ סִבָּה לְכָל סִבָּה וּמִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר עַד הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ, כָּךְ כָּל נוֹלָד יֵשׁ לוֹ מוֹלִיד עַד הַמּוֹלִיד הָרִאשׁוֹן יִתְבָּרַךְ, וְאֵלָיו רָאוּי לַחֲלֹק כָּבוֹד, וּמִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ חָלַק לְכָל הַמּוֹלִידִין הַמִּשְׁתַּלְשְׁלִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִסִּבָּה לְסִבָּה. עַל כֵּן הִזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת אֵצֶל מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, כִּי הַשַּׁבָּת הַבָּא לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם גּוֹרֵם לְקַיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, לְהוֹצִיא מִדַּעַת מַאֲמִינֵי הַקַּדְמוּת הָאוֹמְרִים שֶׁאֵין לָעוֹלָם שׁוּם הַתְחָלָה וְהַכֹּל מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, וּלְפִי סְבָרָתָם הַנִּבְעֶרֶת אֵין יִתְרוֹן לַמּוֹלִיד עַל הַנּוֹלָד. וַאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַמּוֹלִיד הָרִאשׁוֹן יִתְבָּרַךְ חָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְכָל הַמּוֹלִידִים הַמֻּשְׁפָּעִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ טַעַם כִּבּוּד אָב וָאֵם וְשִׁלּוּחַ הַקֵּן. וּמִטַּעַם זֶה סָמַךְ הַמִּצְוָה לְמִצְוַת ״כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תצא א): קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, תִּזְכֶּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ. מַה עִנְיָן זֶה לָזֶה? אֶלָּא לְפִי שֶׁמִּצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן מְבִיאֲךָ לִידֵי אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנָאוֹ וְחִדְּשׁוֹ, עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה תִּזְכֶּה גַּם אַתָּה לִבְנוֹת בַּיִת חָדָשׁ. וְזֶהוּ יְסוֹד הָאֱמוּנָה, וּכְתִיב (חבקוק ב ד): ״וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה״, כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה הוּא דָּבֵק בִּמְקוֹר חַיִּים, עַל כֵּן שְׂכָרוֹ אֲרִיכוּת יָמִים. וְלָכֵן דָּרְשׁוּ (בד״ר ו ב) עַל שִׁלּוּחַ הַקֵּן פָּסוּק ״אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס״ (משלי ה ו).