הכתוב קובע שלנערה לא תעשה דבר, אין לה חטא מוות, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. רש״י מבאר לפי פשוטו שהנערה אנוסה היא, ובחוזקה עמד עליה, כאדם העומד על חברו להורגו; ורבותינו דרשו בו ״הרי זה בא ללמד ונמצא למד״. אבן עזרא מבאר שיתכן שלא הסכימה היא ולא ידעה עד שבא ואנסה, על כן משל הרוצח. כך הפסוק פוטר את הנערה האנוסה מכל עונש, ומדמה את מעשה האונס לרצח: כשם שהנרצח קרבן חסר אשמה, כך הנערה שנאנסה בכוח אינה נושאת באשמה על המעשה.