דְּבָרִים כ״ב · כ״א

וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֜ אֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָל֩וּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

במילים פשוטות

הכתוב קובע שיוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה, כי עשתה נבלה בישראל, ״ובערת הרע מקרבך״. רש״י מבאר ש״אל פתח בית אביה״ - ראו גידולים שגידלתם, ״אנשי עירה״ - במעמד כל אנשי עירה, ״לזנות בית אביה״ כמו בבית אביה. אבן עזרא מבאר ש״וסקלוה״ - שיתכן שאחר שאירסה שכב איש אותה, ומעתיקי הדת ביארו את דין הבתולים; ובעבור ״וסקלוה״ נסמכה פרשת הבעולה והמאורסה. כך הפסוק קובע את דין הנערה שבגדה, ומדגיש את הקשר בין הענישה למקום בית אביה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אל פתח בית אביה. רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם (שם מ"ה):

אנשי עירה. בְּמַעֲמַד כָּל אַנְשֵׁי עִירָהּ (ספרי):

לזנות בית אביה. כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיהָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְיַפְּקוּן יָת עוּלֶמְתָּא לִתְרַע בֵּית אָבוּהָא וְיִרְגְמֻנַהּ אֱנָשֵׁי קַרְתַּהּ בְּאַבְנַיָא וּתְמוּת אֲרֵי עָבְדַת קְלָנָא בְּיִשְׂרָאֵל לְזַנָאָה בֵּית אֲבוּהָא וּתְפַלֵי עָבֵד דְבִישׁ מִבֵּינָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וסקלוה. שיתכן שאחר שארסה שכב איש אותה כי המארס לא ארם אותה רק היא אומרת שהיא בתולה ומעתיקי הדת בארו הדבר באר היטב ואלה הבתולים ימצאו עד זמן קצוב וכפי תולדת הנערות ובעבור וסקלוה נסמכה פרשת הבעולה והמאורסה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לזנות בית אביה - שיש עדים שזינתה אחר שנתקדשה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל