דְּבָרִים כ״ב · י״ג

ובא אליה ושנאה. סוֹפוֹ,

אֲרֵי יִסַב גְבַר אִתְּתָא וְיֵעוּל לְוָתַהּ וְיִסְנִנַהּ

כי יקח איש אשה. נסמכה הפרשה לדעת המכחישים בעבור תכסה בה והאמת על דרך דרש שנסמכה בעבור הבית ואחר כן הבגד ואחר כן בעלת הבית:

כי יקח איש אשה נסמכה כאן לפי שספר למעלה בבית ואחר כך שדה ואחר כך בגד חזרו והזכיר אחר כן בעלת הבית.

ובא אליה ושנאה מקודם לכן שנאה.

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וְגוֹ׳. דִּבְּרָה תּוֹרָה כְּנֶגֶד בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ אֲשֶׁר חוֹזְרִים פְּנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם כִּי הַיּוֹם קָצָר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל עַל הַמִּחְיָה. וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה - זֹאת הַתּוֹרָה הַמְּאוֹרָסָה, וּבָא אֵלֶיהָ - שֶׁכְּבָר זָרְחָה עֲלֵיהֶם אוֹרָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּהַר סִינַי וְקִבְּלוּ הַלּוּחוֹת, וּשְׂנֵאָהּ - פֵּרוּשׁ שֶׁאֵין לִבָּם חָפֵץ לָתֵת לָהּ עוֹנָתָהּ בַּמִּשְׁפָּט. וּכְשֶׁבָּא מוֹכִיחַ לְדַבֵּר אֵלָיו לָמָּה תִמְאַס אֵשֶׁת נְעוּרִים, מֵשִׁיב כִּי אֵין הַתּוֹרָה זָנָה וּמְפַרְנֶסֶת וְהוּא צָרִיךְ לְמִחְיָה, גַּם אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה מֵאֶמְצָעוּת לִמּוּדָהּ, הֲגַם כִּי יַעֲסֹק בָּהּ אֵין נִפְתָּחִין לוֹ שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה טוֹבָה. וְאַדְרַבָּא, רוֹאֶה כִּי כָל הָאֲנָשִׁים שֶׁרִחֲקוּהָ וְאֵינָם חוֹשְׁבִים בָּהּ כָּל עִקָּר - בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים כָּל טוּב. וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׂם לָהּ עֲלִילוֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע בְּאָמְרוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי - פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כּוֹפֵר בְּלִקּוּחֶיהָ, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר ״וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים״ - פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן חֹזֶק, כִּי עוֹסְקֶיהָ סָבִיב יַחֲנוּ לִדְפֹּק עַל דַּלְתֵי אֲחֵרִים לִמְצֹא טֶרֶף.

מוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַנִּקְרָא אֲבִי הַנַּעֲרָה, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל יִתְבְּעוּ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה לִפְנֵי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה רֶמֶז חוֹזֶק וַעֲלִיָּה וְהַשָּׂגוֹת רָמוֹת יוּשְּׂגוּ בְּאֶמְצָעוּתָהּ וְיִתְבְּעוּ עֶלְבּוֹנָהּ בְּבֵית דִּין, כְּאָמְרוֹ הַשָּׁעְרָה, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק ג פ) כִּי עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּכְאָמְרָם בַּמִּשְׁנָה (אבות ו:ב) אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה:

וְהִנֵּה טַעֲנַת הָעוֹמֵד לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ כְּתוּבָה לְפָנֵינוּ, כְּאָמְרוֹ וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה, פֵּרוּשׁ, לֹא נְתַתִּיהָ לְעַגְּנָהּ בְּקֶרֶן זָוִיּוֹת אֶלָּא לְהִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּמִנְהַג אִשָּׁה, לְבַל יִגְרַע שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשִׁים שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תיקונים ו׳) שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לַתּוֹרָה. וַיִּשְׂנָאֶהָ - כָּאן רָמַז סִבַּת הַהַרְחָקָה מִמֶּנָּה שֶׁבָּאָה מֵאוֹתָהּ בְּחִינָה הַנִּקְרֵאת שִׂנְאָה, וְנוֹתֵן טַעַם הַהַרְחָקָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָצָא בָּהּ תֹּקֶף וְחוֹזֶק. וְהוּא אָמְרוֹ וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילוֹת וְגוֹ׳, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״וְהִנֵּה הוּא״ לְהָעִיר כִּי אֵין זֶה אֱמֶת, שֶׁלֹּא גָּרַם לוֹ אֶלָּא הַשּׂוֹנֵא הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ. וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וְגוֹ׳, וְהָיוּ הַדְּבָרִים בְּרוּרִים כַּשִּׂמְלָה כַּמָּה מַעֲלוֹת וְחוֹזֶק הַתּוֹרָה, שֶׁתְּחִלַּת כָּל דָּבָר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בָּהּ נִבְרָא, בִּשְׁבִילָהּ נִבְרָא, וּבָהּ מִתְקַיֵּם, וְכָל טוֹבָה הַצְּפוּנָה לָעוֹלָם הַבָּא וְאוֹצְרוֹת הַחַיִּים וְהַטּוֹב נִקְנֵית בָּהּ.

וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ הַהוּא עַל פִּי בֵּית דִּין, רִאשׁוֹנָה ״וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ה.): אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִים עָלָיו וְכוּ׳ יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, פֵּרוּשׁ עַל מַה שֶׁבִּטֵּל הַתּוֹרָה. וְנִדְחֲקוּ הָאַחֲרוֹנִים בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה בְּטַעֲנַת הֲלֹא בִּטּוּל עָוֹן גָּדוֹל הוּא, וְלָמָּה לֹא תָּלָה בּוֹ עַד שֶׁלֹּא מָצָא, וְיִשּׁוּב הַדָּבָר הוּא לְפִי שֶׁאֵין שִׁעוּר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, כְּאָמְרָם (אבות ב,טז): וְאֵין אַתָּה בֶן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה, וַהֲגַם שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵי אָדָם שֶׁעָסַק, כְּשֶׁיִּרְאֶה יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו בְּאֵין עָוֹן יֵדַע כִּי כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת לֹא עָשָׂה וְעַל זֶה עֲנָשׁוּהוּ.

וְאָמְרוֹ וְעָנְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאָה כֶּסֶף, רֶמֶז לְמֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ (מנחות מג:) מֵאָמְרוֹ ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל״ - אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״, וּפָסוּק זֶה בְּבַעַל תְּשׁוּבָה נֶאֱמַר, כְּאָמְרָם בַּגְּמָרָא (בראשית רבה כא) ״וְעַתָּה״ - אֵין ״וְעַתָּה״ אֶלָּא תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל״ וְגוֹ׳, עַד כָּאן, שֶׁחַיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁלִימָם.

וְאָמְרוֹ וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה, שֶׁכֻּלָּן הֵם בְּרָכוֹת לַה׳ שֶׁהוּא אֲבִי הַנַּעֲרָה. וְאָמְרוֹ כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וְהִיא מִדָּה הָעֲשִׂירִית שֶׁכּוֹלֶלֶת מֵאָה, וְהִיא נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן.

וְאָמְרוֹ וְלוֹ תִהְיֶה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵין חִיּוּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֶלָּא קְבִיעוּת עִתִּים, אָדָם כָּזֶה שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עָלֶיהָ צָרִיךְ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתֶיהָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, ״לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״. וְכָזֶה מָצִינוּ לָהֶם לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כה:א) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבַּעַל תְּשׁוּבָה אִם הָיָה רָגִיל לִלְמֹד דַּף אֶחָד יִלְמֹד שְׁנַיִם, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְזֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה מִשְּׁאָר הָעֲבֵרוֹת, אֲבָל מוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַתּוֹרָה - מִשְׁפָּטוֹ כָּל יָמָיו עִמָּהּ יֵשֵׁב, תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ.

וְאָמְרוֹ ״וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: אִם אֵרַע כִּי תּוֹרָה שֶׁלָּמַד זֶה הָאִישׁ וּבָחַן בָּהּ שֶׁאֵין לָהּ בְּתוּלִים, שֶׁהָיְתָה תּוֹרַת מִינוּת שֶׁלִּמְּדוּ צָדוֹק וּבַיְתוֹס, וְתוֹרָה כָּזוֹ אֵין בָּהּ חוֹזֶק וְהִיא חֵלֶק רַע, לְתוֹרָה כָּזוֹ יְצַו ה׳ לִרְמוֹת בָּהּ אֶבֶן לְסָקְלָהּ וּלְאַבְּדָהּ, כְּאָמְרוֹ ״וָמֵתָה״. הֲגַם כִּי הֵן הֵנָּה הַדְּבָרִים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי כֵן הַכַּוָּנָה לֹא כָּךְ הִיא. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין מה:) עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין יִשָּׂרֵף. ״כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה לִזְנוֹת״ וְגוֹ׳ ״וּבִעַרְתָּ הָרָע״, כִּי זוֹ תִּקָּרֵא חֵלֶק רַע וְצָרִיךְ בִּעוּר.