וַֽיִּתְּנֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵ֑ינוּ וַנַּ֥ךְ אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖ו וְאֶת־כׇּל־עַמּֽוֹ׃

הפסוק מספר על הניצחון: וייתנהו ה׳ אלוהינו לפנינו, ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו. רש״י מדייק שנכתב ״בנו״ בכתיב חסר, ללמד שהיה לסיחון בן גיבור כמותו. אבן עזרא מבאר ש״ונך״ חסר נו״ן השורש. אונקלוס מתרגם ״ומסרה ה׳ אלהנא קדמנא ומחנא יתה וית בנוהי וית כל עמה״. הפסוק מדגיש שהניצחון בא מאת ה׳ - הוא זה שמסר את סיחון לפני ישראל, ורק אז הכו אותו ואת בנו הגיבור ואת כל עמו. הדגשת ״וייתנהו ה׳״ מבליטה שאין הניצחון פרי גבורת ישראל לבדם אלא מתנה אלוהית, כפי שהובטח מראש שסיחון יינתן בידם.