דְּבָרִים י״ח · ט״ז

כְּכֹל דִי שְׁאֶלְתָּא מִקֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּחֹרֵב בְּיוֹמָא דִקְהָלָא לְמֵימָר לָא אוֹסֵף לְמִשְׁמָע יָת קָל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהַי וְיָת אֶשָׁתָא רַבְּתָא הָדָא לָא אֶחֱזֵי עוֹד וְלָא אֵמוּת

לא אסף הסמ״‎ך בצרי.

כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֵם גָּרְמוּ לְעַצְמָם שֶׁאֵין כֻּלָּם נְבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּיוֹם הַקָּהָל ״קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע״, וּפָחֲדוּ מִצַּעַר הַנִּסְבָּב מֵהַנְּבוּאָה. לָזֶה גַּם ה׳ יִתֵּן לָהֶם נָבִיא, וְהַצָּרִיךְ לְדַבֵּר אֵלָיו יָבֹא וְיַגִּידֶנּוּ, וּלְטַעַם זֶה אָמַר הַכָּתוּב כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן.