הפסוק מפרט את הבהמות בעלות סימן אחד בלבד שאסורות באכילה: הגמל, הארנבת והשפן, שמעלים גרה אך אינם מפריסי פרסה, וכן השסועה. רש״י מבאר שה״שסועה״ היא בריה שיש לה שני גבים ושתי שדראות. עוד מביא רש״י בשם רבותינו ששאלו למה נשנו דיני המאכלות כאן לאחר שכבר נאמרו בספר ויקרא, ותירצו שבבהמות נשנו מפני השסועה שלא נזכרה שם, ובעופות מפני הראה. הכתוב מלמד שאף בעל חיים בעל סימן טהרה אחד בלבד נשאר טמא, שכן טהרה תלויה בקיום שני הסימנים יחד.