הכתוב מצווה שרק במקום אשר יבחר ה׳ באחד השבטים יעלה האדם את עולותיו ויעשה את כל אשר צווה. רש״י מבאר ש״באחד שבטיך״ הוא בחלקו של בנימין, ואילו למעלה נאמר ״מכל שבטיכם״ - וליישוב מסביר שכשקנה דוד את הגורן מארוונה גבה את הזהב מכל השבטים, אך מקום הגורן היה בחלקו של בנימין. אור החיים מוסיף שהכתוב בא למנוע לגלוג על שהמקום קבוע אצל שבט אחד, ולומר שאין לך אלא המקום ההוא ואין לקבוע אחר תחתיו. כך הפסוק מבסס את ייחודו של המקום הנבחר.