וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם. רש״י מבאר שאף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר ״הציבי לך ציונים״. הפסוק קורא לשים את דברי התורה על הלב ולקיים תפילין. אבן עזרא מבאר שאם תשימו על לב לא תאבדו מעל הארץ. הפסוק בא כתשובה לאזהרה מפני עבודה זרה וגלות: הדרך למנוע זאת היא לשים את דברי התורה על הלב ולקיים את המצוות. לפי רש״י, יש חשיבות לשמירת המצוות אף בגלות, כדי שלא יהיו זרות בעת החזרה לארץ. הפסוק מדגיש את מרכזיות הפנמת התורה וקיום המצוות המעשיות, כתפילין, כדרך לשמירה על הקשר עם ה׳ ולמניעת האבדון. יש כאן חיבור בין שמירת המצוות לבין ההישרדות בארץ ובגלות.