דְּבָרִים י׳ · ו׳

ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה. מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? וְעוֹד, וְכִי מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן נָסְעוּ לְמוֹסֵרָה, וַהֲלֹא מִמּוֹסֵרָה בָּאוּ לִבְנֵי יַעֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וְגוֹ'" (במדבר ל"ג), וְעוֹד, שָׁם מֵת אַהֲרֹן, וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת, צֵא וַחֲשֹׁב וְתִמְצָא שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת מִמּוֹסֵרוֹת לְהֹר הָהָר? אֶלָּא אַף זוֹ מִן הַתּוֹכֵחָה, וְעוֹד זֹאת עֲשִׂיתֶם, כְּשֶׁמֵּת אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד, יְרֵאתֶם לָכֶם מִמִּלְחֶמֶת מֶלֶךְ עֲרָד, וּנְתַתֶּם רֹאשׁ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם וַחֲזַרְתֶּם לַאֲחוֹרֵיכֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת עַד בְּנֵי יַעֲקָן, וּמִשָּׁם לְמוֹסֵרָה, שָׁם נִלְחֲמוּ בָּכֶם בְּנֵי לֵוִי וְהָרְגוּ מִכֶּם וְאַתֶּם מֵהֶם, עַד שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ חֲזָרַתְכֶם, וּמִשָּׁם חֲזַרְתֶּם הַגֻּדְגֹּדָה הוּא חֹר הַגִּדְגָּד.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְטָלוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן לְמוֹסֵרָה תַּמָן מִית אַהֲרֹן וְאִתְקְבַר תַּמָן וְשַׁמֵשׁ אֶלְעָזָר בְּרֵהּ תְּחוֹתוֹהִי

ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקב מוסרה. נכנס זה הפסוק במקום הזה בעבור שאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא ואמר כי לא מת אהרן רק בשנת הארבעים והעד שכן פירושו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט לוי וזה היה בהר סיני כאשר פירשתי בפרשת וידבר וקדמונינו אמרו שנסעו לאחור ומה נעש' במלת שם מת אהרן ויקבר שם ור' יצחק אבן גיאת ז״‎ל הספרדי פי' שם כמו אז וכמוהו משם רוע' ואין צורך רק לפי דעתי כי מבארות בני יעקן איננו בני יעקן גם מוסרה איננו מוסרות רק קדש יקרא בארות בני יעקן ושם מדבר הר ההר מוסרה ורבים כן הלא תראה הכתוב אמר מדבר שור ובפסוק אחר מדבר איתם:

ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן וגו' - וכי תאמרו לי: אתה אומר: ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא - בתחלת הארבעים, והלא אנו יודעים שאהרן מת וא"כ מה הועילה תפלתך? אמר להם משה: לא בתחילת הארבעים מת במעשה העגל, אלא בסוף הארבעים מת בהר ההר, באותו זמן כשנסעו מבארות בני יעקן שבאו שם ממוסרות, כדכתיב במסעות: ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן - והלכו משם עד הר ההר - שם מת אהרן - ולא במעשה העגל.

ויכהן אלעזר בנו תחתיו - שלבש שם בגדי אביו ודרך גדולה וכבוד מת על פי ה' זהו דרך פשוטו, שהרי אין כתיב כאן ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן ויחנו במוסרה כענין שפירשתי אצל - מקברות התאוה נסעו העם חצרות, דלא כתב ויחנו בחצרות. אף כאן - ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן - שאצל מוסרה. או כלך לדרך זו מבארות בני יעקן כשבאו ממוסרה. ורבותינו דרשו משינוי המקרא מה שדרשו.

ובני ישראל נסעו מבארת כלומר אל תאמרו בתחלת הארבעים שנה במעשה העגל מת אהרן ולא הועילה לו תפלתי שהרי בסוף הארבעים מת הוא בהר ההר באותו זמן כשנסעו בנ״‎י מבארות בני יעקן שבאו שם ממוסרה כדכתיב בפרשת מסעי ויסעו ממסורות ויחנו בבני יעקן והלכו משם עד הר ההר שם מת אהרן ולא במעשה העגל. שם מת אהרן אז מת אהרן כמו משם רועה אבן ישראל שפי׳‎ מאז. ד״‎א נמצא במדרש מתוך שהיה קברו בראש ההר היו רואים את קברו כל השמונה מסעות שחזרו עד שבאו למוסרה שנעלם מהם, וחדשו שם צער גדול לאבלו ונדמה להם שמת שם היינו דכתיב שם מת אהרן וגם דבר זה גרם להם לחזור.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה, שָׁם מֵת אַהֲרֹן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, וַהֲלֹא בְּהֹר הָהָר מֵת כוּ׳. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה כַּמָּה סְפֵקוֹת. א׳ הוּא, אִם הַכַּוָּנָה לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם מֵהֹר הָהָר לְמוֹסֵרָה, הָיָה לוֹ לוֹמַר שֶׁנָּסְעוּ מֵהֹר הָהָר לְקָדֵשׁ כוּ׳ עַד מוֹסֵרָה, וְלָמָּה מַשְׁמִיט כָּל הַמַּסָּעוֹת וְלֹא זָכַר כִּי אִם זֶה שֶׁנָּסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה. ב׳, לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן ״בְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן״, וּבְפָרָשַׁת מַסְעֵי לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן בְּאֵרוֹת. ג׳, כָּאן מַסִּיק שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת, וּבְפָרָשַׁת חֻקַּת פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י חָזְרוּ שִׁבְעָה מַסָּעוֹת. ד׳, ״שָׁם מֵת אַהֲרֹן״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁעָשׂוּ שָׁם הֶסְפֵּד, לָמָּה דַּוְקָא שָׁם בְּמוֹסֵרָה וְלֹא קוֹדֶם לָכֵן. ה׳, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו״, כִּי זֶה אֵינוֹ מֵעִנְיַן הַתּוֹכֵחָה. ו׳, ״מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם״, לָמָּה פֵּרֵט חֲנִיָּה זוֹ שֶׁבְּיָטְבָתָה יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר חֲנִיּוֹת, וְלָמָּה הִזְכִּיר כָּאן ״נַחֲלֵי מָיִם״ וְלֹא הִזְכִּיר זֶה בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי. ז׳, מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי״, הַבְדָּלָה זוֹ הָיְתָה בִּתְחִלַּת אַרְבָּעִים, וּמַה עִנְיָנָהּ לְכָאן. ח׳, מַה שֶּׁאָמַר ״וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, עַל אֵיזֶה יוֹם הוּא מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע לוֹמַר כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״עַד הַיּוֹם הַזֶּה״, וְכִי מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא הוּבְדְּלוּ. ט׳, מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּנֵי לֵוִי הֶחֱזִירוּם, מִנַּיִן לְרַשִׁ״י לוֹמַר כֵּן, וְאִם קַבָּלָה נְקַבֵּל. י׳, מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה מִיתַת הַצַּדִּיקִים כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, וַהֲלֹא כָּל פָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת מִלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ״ לֹא לְפָסוּק זֶה נִסְמְכָה מִיתַת אַהֲרֹן. י״א, מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁקָּשֶׁה יוֹם זֶה שֶׁרָצוּ לִפְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ כְּיוֹם שֶׁעָשׂוּ בּוֹ הָעֵגֶל, עֵגֶל מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ, כִּי לֹא הוּזְכַּר בְּכָל הַפָּרָשָׁה.

וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, וְהִנְנִי מְבָאֵר כָּל זֶה בְּהַצָּעָה קְטַנָּה אֲשֶׁר כְּבָר זָכַרְנוּ בְּפָרָשַׁת חֻקַּת (כב), שֶׁבְּמִיתַת מִרְיָם חָסְרוּ הַמַּיִם, כִּי כָל צַדִּיק דּוֹמֶה לְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, כִּדְאִיתָא בְּאָבוֹת (ו א), וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּידוֹ כָּרָאוּי אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּהֶעְדֵּר מְקוֹר מַיִם חַיִּים, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיְּכַזְּבוּ מֵימָיו. וְכָךְ קָרָה לָהֶם בְּמִיתַת מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ א): ״וַתָּמָת שָׁם וַתִּקָּבֵר שָׁם״, כִּי שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרָתָהּ מִיָּד, וְנִשְׁכְּחָה תֵּכֶף כְּמֵת מִלֵּב, וְלֹא נֶאֱמַר בָּהּ ״וַיִּבְכּוּ אוֹתָהּ״, זֶה רְאָיָה שֶׁלֹּא הִסְפִּידוּהָ, עַל כֵּן חָסְרוּ הַמַּיִם. כְּמוֹ כֵן עַתָּה בִּפְטִירַת אַהֲרֹן הָיוּ יְרֵאִים מֵחֶסְרוֹן הַמַּיִם שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָהֶם כַּאֲשֶׁר קָרָה בִּפְטִירַת מִרְיָם, וְעוֹד יַעֲלֶה עַל רֹאשָׁם מוֹרָה שֶׁל מֶלֶךְ עֲרָד, וּמִיִּרְאָה הֻצְרְכוּ לַחֲזוֹר אֲחוֹרֵיהֶם, וּבְתוֹךְ חֲזָרָה זוֹ הָיָה גַּם כֵּן מוֹרָא מַיִם עֲלֵיהֶם פֶּן יֶחְסַר מֵהֶם הַבְּאֵר, עַל כֵּן עָשׂוּ חֲנִיָּה בְּכָל מָקוֹם שֶׁמָּצְאוּ שָׁם מַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁבַּהֲלִיכָה לֹא עָשׂוּ חֲנִיָּה בִּמְקוֹמוֹת הַמַּיִם, לְפִי שֶׁהָיָה הַמַּסָּע קָצָר, מִכָּל מָקוֹם בַּחֲזָרָה עָשׂוּ חֲנִיָּה שָׁם, כִּי הַחֲזָרָה הָיְתָה אַחֲרֵי מוֹת אַהֲרֹן.

וְהִנֵּה בֵּין מוֹסֵרוֹת וּבֵין בְּנֵי יַעֲקָן, הָיָה מָקוֹם אֶחָד שֶׁנִּקְרָא ״בְּאֵרוֹת״, לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁם בְּאֵרוֹת הַרְבֵּה, וְלֹא הָיָה רָחוֹק מִבְּנֵי יַעֲקָן, עַד שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי בְּנֵי יַעֲקָן שׁוֹתִים מִן אוֹתָם הַבְּאֵרוֹת, וְעַל כֵּן נִקְרָא הַמָּקוֹם ״בְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן״, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֵרוֹת שֶׁל בְּנֵי יַעֲקָן. וְזֶה רְאָיָה שֶׁהָיָה בְּאֵרוֹת סָמוּךְ לִבְנֵי יַעֲקָן, וְהָיָה הַמַּסָּע קָצָר לַעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָלְכוּ לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר, הָלְכוּ בְּפַעַם אַחַת מִמּוֹסֵרָה לִבְנֵי יַעֲקָן וְלֹא עָשׂוּ חֲנִיָּה בִּבְאֵרוֹת, כִּי הָיָה הַמַּסָּע קָצָר מֵעֲשׂוֹת שָׁם חֲנִיָּה, וְאָז לֹא הָיָה מוֹרָא מַיִם לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם אַחֲרֵי מוֹת אַהֲרֹן מִיִּרְאַת מֶלֶךְ עֲרָד, עָשׂוּ חֲנִיָּה גַּם בִּבְאֵרוֹת, כִּי הָיוּ יְרֵאִים אוּלַי פִּתְאוֹם יִפָּסֵק הַבְּאֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁפָּסַק בְּמִיתַת מִרְיָם. עַל כֵּן מָנָה שְׁמוֹנָה מַסָּעוֹת בַּחֲזָרָה, אֲבָל בַּהֲלִיכָה לֹא הָיוּ כִּי אִם שִׁבְעָה. וְעַל כֵּן לֹא מָנָה בַּחֲזָרָה לְאָחוֹר כִּי אִם ״וַיִּסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה״, כִּי לֹא בָּא לְהוֹדִיעַ כִּי אִם דְּבַר חִדּוּש זֶה שֶׁעָשׂוּ חֲנִיָּה בִּבְאֵרוֹת מַה שֶּׁלֹּא עָשׂוּ בַּהֲלִיכָה. וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ לְמוֹסֵרָה, מָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מַיִם כָּל צָרְכָּם, וְהָיוּ יְרֵאִים מֵחֶסְרוֹן הַבְּאֵר, הָלְכוּ וְהִסְפִּידוּ אֶת אַהֲרֹן כְּאִלּוּ שָׁם מֵת, כִּי אָמְרוּ שֶׁבִּזְכוּת הַהֶסְפֵּד יִנָּצְלוּ מֵחֶסְרוֹן הַבְּאֵר. וּבָזֶה חָטְאוּ שֶׁלֹּא נָתְנוּ אֶל לִבָּם לְהַסְפִּידוֹ קוֹדֶם לָכֵן, לְפִי שֶׁבָּטְחוּ בִּמְקוֹם בְּאֵרוֹת וְיָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם שֶׁהָיָה לִפְנֵיהֶם. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו״, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם לִירֹא מֵחֶסְרוֹן הַמַּיִם בַּעֲבוּר פְּטִירַת הַצַּדִּיק, כִּי כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלּוּ לֹא מֵת (ב״ב קטז.), וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּת אַהֲרֹן, מִכָּל מָקוֹם זְכוּת בְּנוֹ קַיָּם לְהַצִּילָם מֵחֶסְרוֹן הַמַּיִם. וּמִכְּלַל תּוֹכְחוֹתָיו שֶׁעֲדַיִן עָמְדוּ בְּמִרְדָּם וְהָיוּ מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה, וְעָשׂוּ גַּם אַחַר זֶה חֲנִיָּה בְּיָטְבָתָה, לְפִי שֶׁהָיְתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, מַשְׁמָע שֶׁלּוּלֵא זֶה לֹא הָיוּ עוֹשִׂים שָׁם חֲנִיָּה.

וּמַה שֶּׁאָמַר שֶׁהַלְוִיִּם הֶחֱזִירוּם כוּ׳, רְאָיָתוֹ מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי״, וַדַּאי זֶה נֶאֱמַר עַל זְמַן עֲשִׂיַּת הָעֵגֶל, וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״עַד הַיּוֹם הַזֶּה״? אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁבְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִבְחֲרוּ הַלְוִיִּם וּזְכוּתָם שָׁמוּר לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּאוֹתָהּ זְכוּת כִּי אִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא עַד בִּכְלָל, לְפִי שֶׁבְּיוֹם זֶה עָשׂוּ מַעֲשֶׂה טוֹב, שֶׁאַף אִם לֹא הָיוּ נִבְחָרִים לַעֲבוֹדַת ה׳ מֵאָז וּמִקֶּדֶם, הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁיִּבָּחֲרוּ מִיּוֹם זֶה וָהָלְאָה. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁהֶחֱזִירוּם לְאָחוֹר מִן אוֹתוֹ דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן שֶׁהָלְכוּ בּוֹ. וּמִדְּאָנוּ רוֹאִין שֶׁהִשְׁוָה הַשָּׂכָר שֶׁל הַלְוִיִּם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ עַכְשָׁיו אֶל מַה שֶּׁעָשׂוּ בִּזְמַן הָעֵגֶל, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהֻקְשָׁה יוֹם זֶה שֶׁנָּתְנוּ רֹאשׁ לִפְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ, כְּיוֹם שֶׁעָשׂוּ בּוֹ הָעֵגֶל.

וְכֵן מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ שֶׁקָּשָׁה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, מְבֹאָר עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי מִדְּקָאָמַר ״וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו״ וְסָמַךְ זֶה לַפָּרָשָׁה זוֹ הַמְדַבֶּרֶת מִלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁקָּם אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו כְּמוֹ הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁקָּמוּ תַּחַת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וּמִמֵּילָא נִשְׁמָע שֶׁפְּטִירַת אַהֲרֹן דּוֹמָה לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, כִּי יְדִיעַת הַהֲפָכִים אֶחָד. וּבָא לְהַאֲשִׁימָם בְּתוֹכְחוֹתָיו עַל שֶׁחָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם מִיִּרְאָה מִפְּנֵי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהָיָה לָהֶם לִבְטֹחַ שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן יִלָּחֵם לָהֶם גַּם בְּמוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָאָרוֹן שֶׁבּוֹ הָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת הָיָה יוֹצֵא וּבָא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, כָּךְ הַצַּדִּיק הַנִּפְטָר הַדּוֹמֶה לְשִׁבְרֵי לוּחוֹת זְכוּתוֹ יַעֲמֹד לָהֶם גַּם בְּמוֹתוֹ, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה לֹא נַעֲנָה עַד שֶׁאָמַר: ״זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳. וּלְהַצָּעָה זוֹ כָּל סִפּוּר זֶה הוּא תּוֹכָחוֹת עֲלֵי עָוֹן, וְכָל הָעִנְיָן מְקֻשָּׁר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ.