עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃

עשה משפט יתום ואלמנה, ואהב גר לתת לו לחם ושמלה. רש״י מבאר ש״עשה משפט יתום ואלמנה״ הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענוותנותו, ו״ואהב גר״ הוא דבר חשוב, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה התפלל ״ונתן לי לחם לאכול״. הפסוק מתאר את מידותיו של ה׳: הוא עושה משפט ליתום ולאלמנה ואוהב את הגר לתת לו לחם ושמלה. יש כאן ביטוי לצד נוסף של ה׳: לצד גדולתו ועוצמתו, הוא דואג לחלשים ולנזקקים. הפסוק מלמד שגדולת ה׳ מתבטאת דווקא בענווה ובדאגה ליתום, לאלמנה ולגר. יש כאן שילוב של עוצמה וחמלה: האל הגדול והנורא הוא גם המגן על החלשים. הפסוק מהווה דוגמה שישראל אמורים ללמוד ממנה, כפי שיובהר בפסוק הבא, שכשם שה׳ אוהב את הגר, כך על ישראל לנהוג. יש כאן חיבור בין גדולת ה׳ לבין מידת החסד והצדק שלו.