דְּבָרִים א׳ · ו׳

רב לכם שבת. כִּפְשׁוּטוֹ; וְיֵשׁ מִ"אַ, הִרְבָּה לָכֶם גְדֻלָּה וְשָׂכָר עַל יְשִׁיבַתְכֶם בָּהָר הַזֶּה - עֲשִׂיתֶם מִשְׁכָּן, מְנוֹרָה, וְכֵלִים, קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה, מִנִּיתֶם לָכֶם סַנְהֶדְרִין, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת (ע' ספרי):

יְיָ אֱלָהָנָא מַלִיל עִמָנָא בְּחוֹרֵב לְמֵימָר סַגִי לְכוֹן דִיתֶבְתּוּן בְּטוּרָא הָדֵין

בחורב. הוא סיני כאשר אמרתי:

דבר אלינו בחרב פתח להו הכא כדי לקרובי דעתייהו במילי דבדיחותא.

רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם. זוֹ תּוֹכֵחָה רִאשׁוֹנָה עַל שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְנִתְיַשְּׁבוּ בְּהַר זֶה יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע וְלֹא פָּנוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָאָרֶץ, מָקוֹם מְיֻחָד לְקִיּוּם הַמִּצְוֹת. וְ״רַב לָכֶם״ הוּא מִלְּשׁוֹן ״רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי״ (במדבר טז ז), כְּלוֹמַר הַמְעַט הוּא הַמֶּרֶד וְהַמַּעַל הַזֶּה, כִּי רַב הוּא בֶּאֱמֶת לָכֶם עִנְיַן שֶׁבֶת יְשִׁיבָה שֶׁל קֶבַע בָּהָר הַזֶּה, פְּנוּ הָסֵבּוּ פְּנֵיכֶם אֶל הָאָרֶץ וּסְעוּ לָכֶם אֶל עַצְמוּת מָקוֹר שֶׁלָּכֶם, כִּי מִשָּׁם נוֹצַר חֹמֶר שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ״. וּלְקַמָּן עָשָׂה פֵּרוּשׁ מְבֹאָר עַל תּוֹכֵחָה זוֹ וְאָמַר: ״וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַנִּפֶן וַנִּסַּע מֵחֹרֵב״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״פְּנוּ וּסְעוּ״, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם קַיְימִיתוּן, כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי ״פְּנוּ וּסְעוּ״ שֶׁכְּשֶׁתֵּלְכוּ מִן הַר חוֹרֵב, מָקוֹם שֶׁלְּמַדְתֶּם עָלָיו תּוֹרָה, תַּפְנוּ פְּנֵיכֶם אֶל הָאָרֶץ, מְקוֹם שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְאַתֶּם בְּלֶכְתְּכֶם מֵחֹרֵב רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמָּכֶם לִסַּע מִמָּקוֹם מְיֻחָד לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְאֶל מְקוֹם שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת לֹא פְּנִיתֶם פְּנֵיכֶם, וּבְמִרְדְּכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים לִשְׂנֹא אֶת הָאָרֶץ. לְכָךְ אָמַר: ״וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר״, כָּל אֶחָד מִכֶּם יָשִׁית אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו וְלֹא אֶל הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי הַמְרַגְּלִים אָמְרוּ ״נָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (שם יד ד), אֲבָל אַחַר מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים שֶׁיִּעֵד לָהֶם עֹנֶשׁ גָּדוֹל חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, וְשָׁם נֶאֱמַר: ״וַנִּפֶן וַנִּסַּע״ (דברים ב א).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֶאֱשִׁימָם עַל שֶׁבָּרְחוּ מִן הַר חוֹרֵב כְּתִינוֹק הַבּוֹרֵחַ מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְעַל זֶה אָמַר ״רַב לָכֶם״, כִּי הַיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהָר לֹא הָיוּ בְּעֵינֵיכֶם כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבַתְכֶם אוֹתָם, אֶלָּא כְּיָמִים רַבִּים שֶׁל צַעַר. וְזֶהוּ ״רַב לָכֶם״, שֶׁהָיָה רַב וְהַרְבֵּה לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, לָכֶם וְלֹא לִי. וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב בָּזֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ״ (א כ), מִדְּקָאָמַר ״לָנוּ״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בָּאנוּ עַד הַר הָאֱמֹרִי״, אֶלָּא כָּךְ אָמַר: אַתֶּם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי וְלֹא אָנִי, כִּי אַתֶּם הִסַּעְתֶּם דַּעְתְּכֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיכֶם מִכָּל וָכֹל מִן הַר חוֹרֵב, אֲבָל אֲנִי תָּמִיד מַחְשַׁבְתִּי מְשׁוֹטֶטֶת שָׁמָּה, כְּאִלּוּ עֲדַיִן אֲנִי שָׁמָּה, כִּי הַמַּעֲמָד הַנִּכְבָּד הַהוּא לְנֶגֶד עֵינַי הוּא תָּמִיד.