וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ וְלֹא־תִלָּ֣חֲמ֔וּ כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃

ה׳ מזהיר את משה לאמור לעם: לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם, ולא תינגפו לפני אויביכם. רש״י מבאר ש״לא תעלו״ מלמד שלא עלייה תהיה להם אלא ירידה - כלומר העלייה למלחמה תיהפך למפלה ולנפילה. אונקלוס מתרגם ״ארי לית שכינתי שריא ביניכון״, שאין שכינת ה׳ שורה בקרבם. הפסוק מבהיר מדוע נכשל ניסיון המעפילים: מאחר שה׳ אינו בקרבם, אין להם סיכוי במלחמה, והעלייה בניגוד לרצונו תוביל למגפה ולתבוסה. זהו לקח משלים לחטא המרגלים: כשם שאין לסרב לצו ה׳ מתוך פחד, כך אין לפעול בכוח בניגוד לרצונו.