אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃

שמעה. את תפלתי:

סלחה. לעונינו:

ועשה. ר״ל מלא משאלותי ואל תאחר זמן הגאולה:

כי שמך וכו׳. לומר עיר אלהים וכן אלהי ישראל ואין זו כבודך לעזבם ביד העכו״ם:

הקשיבה. ענין שמיעה:

תאחר. מל׳ איחור והעכבה:

ה' שמעה ה' סלחה, שתסלח למען ה', וגם אל תאריך זמן הגלות על ידי הפשע והעון [שע"ז בא להתפלל], ועז"א הקשיבה ועשה תיכף ואל תאחר את הזמן הקבוע מפי ירמיה, [שגדר האיחור הוא שמאחר זמן קבוע], וכ"ז תעשה למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך, שתחלה אמר על מקדשך השמם למען ה', ואח"כ הוסיף העיר אשר נקרא שמך עליה, ועתה הוסיף שגם על עמך נקרא שמך בענין שבין להמקדש בין להעיר בין להעם צריך לעשות מפני כבוד שמו: