הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אׇזְנְךָ֮ וּֽשְׁמָע֒ (פקחה) [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃

ושמע. תפלתי:

והעיר. שוממות העיר:

על צדקותינו. על בטחון צדקותינו:

על רחמיך. על בטחון רחמיך הרבים:

פקח. פתח:

הטה, נגד מ"ש שמע אל תפלת עבדך אמר הטה אלהי אזנך ושמע, ונגד מ"ש שיעשה למען ירושלים והמקדש אמר פקח עיניך וראה שוממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, ויש חילול השם, כי לא, עתה מסיים תחלת דבריו מ"ש לה' אלהינו הרחמים והסליחות, שהרחמים והסליחות יתיחסו אליו לא אלינו כמו שבאר כ"ז בתפלתו באורך, אמר נגד הרחמים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, עד שיהיו הרחמים מתיחסים אלינו, כי על רחמיך הרבים אחר שאין לנו צדקה וזכיות, ונגד הסליחות אמר.