עׇפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֜וֹהִי תַּטְלֵ֣ל ׀ חֵיוַ֣ת בָּרָ֗א וּבְעַנְפ֙וֹהִי֙ (ידרון) [יְדוּרָן֙] צִפְּרֵ֣י שְׁמַיָּ֔א וּמִנֵּ֖הּ יִתְּזִ֥ין כׇּל־בִּשְׂרָֽא׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עפיה - אמר יפת: ענפיו וכמוהו: מבין עפאים יתנו קול. גם הוא פירש וחזותיה עביו וככה קרן חזות. ויש אומרים: כי עפיה עליו:
ואנביה - ופריו.
תטלל - כדמות צל.
ובענפוהי - ענפיו.
צפרי - עוף.
יתזן - מגזרת מזון.
עפיה. העלין שבו היו נאים ויפים ופירותיו היו מרובים והיה די בהם לזון ולכלכל את כל הבריות:
תחתוהי. תחתיו חסו בצלו חיית השדה ובענפיו יקננו עוף השמים ומפירותיו היו נזונים כל הבריות:
עפיה. העלין כמו מבין עפאים (שם קד):
עפיה שפיר, אח"כ ראיתי שנעשו לו ענפים יפים, ואנבה שגיא, פירותיו רבו מאד, עד שמזון לכולא ביה, שהפירות מספיקים למזון לכל הבריות, תחותוהי, אח"כ ראה שכל בעלי חיים נאספו אל האילן הלז, עד שתחתיו ימצאו צל חיות השדה ובענפיו יגורו עוף השמים, וראה שממנו יזונו כל בשר, שתחלה ראה שנמצא בו מזון לכולא ועתה ראה שנזונים ממנו בפועל:
