דָּנִיֵּאל א׳ · ג׳

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לְאַשְׁפְּנַ֖ז רַ֣ב סָרִיסָ֑יו לְהָבִ֞יא מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וּמִזֶּ֥רַע הַמְּלוּכָ֖ה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר - זה אשפנז היה סריס והוא היה פקיד על כל הסריסים המשרתים ונשיו, וכתוב בדברי יחזקאל והיו סריסים בהיכל מלך בבל.

רב - גדול כמו קרית מלך רב. ע"כ אמר יפת: כי הם דניאל וחבריו וראייתו שאמר מזרע המלוכה. ולא דבר נכונה, כי הכתוב הוא: ויהי בהם מבני יהודה ואחרים מזרע המלוכה, שהיו סריסים ולא תמצא בדניאל שהיה סריס, רק כתוב עליו ועל חביריו ילדים, אין בהם כל מום ואין מום קשה מן הסריס ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר, שהוא מכתב כשדים ולשונם, רק שיעמדו לפני המלך ולא לפני נשיו. ואם טען הטוען: אם דבריך אמת שלא היו סריסים, למה הפקיד המלך עליהם שר הסריסים? התשובה: כי צוה המלך לבקש מישראל ילדים וטובי מראה והנבלים עד היום נודעים במשכב זכור. ועוד: כי אם יסורס הנער תחסר דעתו והוא מבקש להיותם העומדים לפניו יודעי כל חכמה כאשר פירשתי. ורבי יהושע אמר: כי מלת סריסים בלשון הקודש על שני טעמים: האחד: מסורסים. והשני: משרתים. ושר הסריסים היה שר על משרתי המלך וכמוהו עם הסריסים והגבורים, ואין צורך כי הסריסים היו שרים על הגבורים, בעבור היותם עבדי המלך דוד, והוא לא סרסם רק כך לקחם בשביה והיו שומרי נשיו כמשפט המלכים עד היום. וכמוהו ואת נשי המלך ואת סריסיו. וכתוב: ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה.

ומלת הפרתמים - זרה ולא תמצא במקרא רק במגלת אסתר, אולי הוא לשון כשדים או פרסיים כמו סגנים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

רב סריסיו. שר וגדול על הסריסים:

זרע המלוכה. ר״ל והמה יהיו מזרע המלוכה והם עצמם יהיו מן הפרתמים ר״ל מגודלים בעושר ובממשלה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

סריסיו. שריו:

הפרתמים. ענין שררה ועושר וכן חיל פרס ומדי הפרתמים (אסתר ח) והיא מלה זרה ואולי היא מלשון כשדים וכמוהו רבים ימצאו בזה הספר אשר אין לדעת ביאורם כ״א לפי הקרוב לענינם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ויאמר המלך, צוה להביא ילדים בין מן ההמון, שעז"א מבני ישראל, ובין מן הגדולים מזרע המלוכה ומן השרים, כי באשר רצה שיעמדו לפניו יחלק לכ"א עבודה כפי יחוסו, שמזרע המלוכה יעמדו בבית המלך ומבני השרים יעמדו להיות שרים אח"ז ביהודה נכנעים תחתיו ויודעים נימוסי הכשדים ולשונם, וההמון יהיו למשרתיו בענינים קלים יותר, וגם מפני שנבוכדנצר היה חכם ונבון כמ"ש וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך, שהוא עצמו היה מנסה את החכמים, והיו לו חכמים במלכותו מכל המדינות להתנהג ע"פ עצתם, ונודע לו מחכמת היהודים שהיו חכמים ביותר מפני השכינה והנבואה שהיה ביניהם, וכנזכר מחכמתם הרבה במדרש איכה רבתי, לכן צוה להביא ילדים מן היהודים למען יהיה לו חכמתם לעינים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל