דָּנִיֵּאל א׳ · ט״ז

וַיְהִ֣י הַמֶּלְצַ֗ר נֹשֵׂא֙ אֶת־פַּת־בָּגָ֔ם וְיֵ֖ין מִשְׁתֵּיהֶ֑ם וְנֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם זֵרְעֹנִֽים׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

דָּנִיֵּאל א׳ ט״ז נלמד כאן עם 3 מפרשים קלאסיים: אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי״ם. הפסוק הוא הפסוק הט״ז בפרק א׳ בדָּנִיֵּאל, מתוך 21 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויהי, נושא - בנפשו ואשר קצר להזכיר היין זכרו עתה, ונו"ן זרעונים נוסף, כמו: לגאיונים ורבים כמוהם.

Ibn Ezra on Daniel - Daat

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

נושא. נוטל לעצמו:

פת בגם. הניתן למאכלם:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

ויהי המלצר, שהיה לו ריוח מזה, שתחת הזרעונים שנתן להם היה נושא פת בגם, ובזה ספר קדושת דניאל וחבריו שעזבו המעדנים אשר היו רגילים בהם מנוער ובחרו בזרעונים, ומרוב קדושתם ופרישתם אכלו בשמחה וטוב לב עד שהיו בריאי בשר, וביחוד קדושת דניאל שמסר נפשו על דבר זה כי היה לו סכנה מזה, והודיע איך היה השגחת ה' חופף עליהם כפי הכנתם:

Malbim on Daniel -- Wikisource