עֶרְיָ֤ה תֵעוֹר֙ קַשְׁתֶּ֔ךָ שְׁבֻע֥וֹת מַטּ֖וֹת אֹ֣מֶר סֶ֑לָה נְהָר֖וֹת תְּבַקַּע־אָֽרֶץ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ. נִגְלֹה נִגְלֵית גְּבוּרָתְךָ.
שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שְׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַשְּׁבָטִים.
אֹמֶר סֶלָה. מַאֲמָר הַמְקֻיָּם לְעוֹלָם. אֹמֶר נָקוּד פַּתַּח (רוֹצֶה לוֹמַר סֶגּוֹל) וְטַעְמוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר.
נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ. כְּתַרְגּוּמוֹ.
אִתְגְלָאָה אִתְגְלֵיתָא בִּגְבוּרְתָּךְ בְּדִיל קְיָמָךְ דְעִם שִׁבְטַיָא מֵימְרָךְ קַיָם לְעַלְמִין לְהוֹן בְּזִיעֲתָא טִנָרִין תַּקִיפִין נְפָקוּ נַהֲרִין שָׁטְפִין אַרְעָא:
עריה תעור קשתך. נגלה נגלתה קשתך ללחום מול הכנעני והיה זה כי השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל אותו האומר של השבועה עומד לנצח ולא תבוטל ולכן הנהרות בקעו הארץ להנביע מים למען ימצאו לשתות במדבר לבל ימותו בצמא ויבואו בארץ לרשתה:
עריה תעור. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳):
מטות. שבטי ישראל:
