עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ. נִגְלֹה נִגְלֵית גְּבוּרָתְךָ.
שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת. שְׁבוּעוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לַשְּׁבָטִים.
אֹמֶר סֶלָה. מַאֲמָר הַמְקֻיָּם לְעוֹלָם. אֹמֶר נָקוּד פַּתַּח (רוֹצֶה לוֹמַר סֶגּוֹל) וְטַעְמוֹ לְמַעְלָה, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר.
נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ. כְּתַרְגּוּמוֹ.
אִתְגְלָאָה אִתְגְלֵיתָא בִּגְבוּרְתָּךְ בְּדִיל קְיָמָךְ דְעִם שִׁבְטַיָא מֵימְרָךְ קַיָם לְעַלְמִין לְהוֹן בְּזִיעֲתָא טִנָרִין תַּקִיפִין נְפָקוּ נַהֲרִין שָׁטְפִין אַרְעָא:
עריה תעור קשתך. נגלה נגלתה קשתך ללחום מול הכנעני והיה זה כי השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל אותו האומר של השבועה עומד לנצח ולא תבוטל ולכן הנהרות בקעו הארץ להנביע מים למען ימצאו לשתות במדבר לבל ימותו בצמא ויבואו בארץ לרשתה:
עריה תעור. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳):
מטות. שבטי ישראל: