התחילו ללמודעַל שִׁגְיֹנוֹת. יֵשׁ פּוֹתְרוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ, וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁהִטִּיחַ דְּבָרִים, כְּמוֹ (חבקוק א:ד) ״עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה״, ״וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם״. קִנְתֵּר אַחַר מִדַּת הַדִּין.
צְלוֹתָא דְצַלִי חֲבַקוּק נְבִיָא כַּד אִתְגְלֵי לֵיהּ עַל אַרְכָּא דִיהַב לְרַשִׁיעַיָא דְאִם יְתוּבוּן לְאוֹרַיְתָא בִּלְבַב שְׁלִים יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן כָּל חוֹבֵיהוֹן דְחָבוּ קֳדָמוֹהִי הָא כְּשָׁלוּתָא:
על שגיונות. ר״ל תפלתו היתה בעבור ששגג והתרעם מול ה׳ ולכן חזר להתפלל לפניו ולספר בשבחו:
שגיונות. מלשון שגיאה וכן שגיון לדוד (תהלים ז):
תפלה לחבקוק, תפלה זו נחלקת לשלשה חלקים, (חלק א' עד מהר פארן סלה פסוק ג') התפלל על זמן הגלות שלא יסתיר ה' פניו מעמו וסיים במלת סלה. (חלק ב' מן כסה שמים הודו, עד ערות יסוד עד צואר סלה פסוק י"ג) התפלל על הנהגת ה' בזמן הגלות ועל התגלות ה' בעת הגאולה עת יצא לישע את עמו וסיים במלת סלה. (חלק ג' מן פסוק י"ד עד סוף הסימן) התפלל על העת שיהיו ישראל למשסה ועל חבלי משיח והודיע שהחבוים והצרות יהיו סימן הגאולה: